אנשים עם מחלות נפש קשות - כמו סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית - מתקשים בהבנה ותפקוד חברתיים. כלומר - מתמודדים עם ליקויים בקוגניציה חברתית. כך למשל, לעתים קרובות הם מתקשים לזהות רגשות לפי הבעות פנים או לנחש מה עובר בראשם של אנשים באינטראקציות חברתיות. כתוצאה מכך, הם מתקשים לפתח ולשמר אינטראקציות שכאלו, וחיי החברה שלהם לוקים בחסר. גישות שונות פותחו כדי לתת מענה לקשיים אלו. אחת מהן היא אימון בקוגניציה ובאינטראקציה חברתית - טיפול קבוצתי שמלמד לזהות רגשות, להבין מצבים חברתיים ולתפקד בהם, אשר נמצא ככלי יעיל בעולם הפסיכולוגיה המחקרי-טיפולי. טיפול זה משתמש באמצעים פסיכו-חינוכיים (כגון צפייה בסרטונים ובתמונות ותרגילי הדמיה בקבוצה) כדי ללמד זיהוי רגשות, הטיות בחשיבה (מצבים שבהם אנשים מפרשים באופן שגוי את הסיטואציה) והסקת מסקנות בתחומים אלו. מחקרנו בדק כיצד אימון בקוגניציה חברתית עשוי להשפיע על אנשים עם מחלות נפש. זאת בהשוואה לטיפול ממוקד קשר טיפולי – ששם דגש על הקשר שבין המטפל למטופל. שכן, ידוע כי יחסים טובים שכאלו הם גורם מרכזי להצלחת הטיפול. במחקר השתתפו 158 נבדקים בני 18-65 ממרכזי שיקום פסיכיאטרי בישראל, רובם עם סכיזופרניה. הם חולקו באקראי לשלוש קבוצות - קבוצת אימון בקוגניציה חברתית, קבוצת טיפול ממוקד בקשר טיפולי (בין המנחה לחברי הקבוצה), וקבוצת ביקורת שלא עברה כל התערבות. הניסוי נמשך חצי שנה וכלל מפגשים שבועיים בני שעה. רק 63 מהנבדקים הגיעו לשלב הסופי של המחקר. השאר הפסיקו את השתתפותם בשל סיבות כגון מעבר מגורים, התנגשות עם פעילויות אחרות, חוסר עניין בקבוצה או קושי עם התכנים שעלו בה. אצל הנבדקים שהתמידו בטיפול, בשתי הקבוצות, חל שיפור במדדי ההבנה והתפקוד החברתיים לעומת קבוצת הביקורת, באופן מובהק סטטיסטית. שיפור זה התבטא במבחני קוגניציה חברתית ובשאלונים שבדקו מדדי תפקוד חברתי ואיכות חיים חברתית; למשל, המידה שבה אדם מרוצה מחייו החברתיים והאופן שבו הוא משתלב במצבים חברתיים שונים; מבחנים סטטיסטיים שהשוו את השינוי בדיווחים ובביצועים של המשתתפים לפני ההתערבות ואחריה הראו בין השאר כי אצל משתתפים בקבוצת האימון בקוגניציה חברתית חל שיפור ביכולת לזהות את כוונותיו של האחר במצבים חברתיים שונים; ואצל משתתפים בקבוצת הקשר הטיפולי חל שיפור ביכולת לזהות רגשות במצבים חברתיים שונים. כאמור, השיפורים הללו נראו רק בקבוצות הניסוי, ובשתיהן נקשרו לרמת קשר טיפולי גבוהה. כמו כן, ניתוח ראיונות עם משתתפי קבוצות הניסוי הראה כי ההתערבות סייעה להם להתמודד עם מצבים חברתיים שונים וכך עם אתגרי החיים והמחלה. מעל 50% מהם דיווחו כי היא תרמה להם ביותר באספקטים הללו. לסיכום, המחקר מראה כי הן אימון בקוגניציה חברתית והן מיקוד בקשר טיפולי מסייעים ליכולות, לתפקוד ולהבנה החברתיים של אנשים עם מחלות נפש קשות. בכך מחקר זה מתייחס למחלוקת עתיקה בעולם המחקר הפסיכולוגי - האם גישות טיפול מסוימות אפקטיביות יותר מאחרות. עם זאת, המחקר מעלה שאלות לגבי אופן התאמתן למטופלים שונים, כך שאחוז ההיענות יהיה גבוה יותר.