כוויות בעור בעקבות חשיפה לכימיקלים או למקור חום (כגון נוזל או מתכת בטמפרטורה גבוהה) ניתנות למניעה על ידי מריחת משחת יוד (פולידין). התוצאות הטובות ביותר מתקבלות כשהטיפול ביוד נעשה מיד (3-2 דקות) לאחר החשיפה למקור החום, תוך השארתו על העור עד כשעה לאחר שחלפה תחושת הצריבה (לעיתים יש צורך להשאיר את המשחה שעות אחדות, תוך עטיפת המקום בניילון, ולא באגד מבד). ככל שהטיפול ביוד מתאחר, יעילות הטיפול פוחתת. תופעה זו הודגמה בהצלחה במאות מקרים שבהם בני אדם (מבוגרים וילדים) נחשפו למים רותחים או למתכת לוהטת, וכן בניסויים מבוקרים בחיות מעבדה; מסיבות אתיות, אין אפשרות לבצע ניסויים מבוקרים בבני אדם. שיטה זו הצילה רבים מאשפוזים ומטיפולים מכאיבים. במחקר זה בדקנו מהו המנגנון המולקולרי שבו יוד מגן על העור מפני כוויות. כווייה היא תגובת דלקת חריפה של העור; לפיכך, תרופות נוגדות דלקת עשויות להפחית את חומרת הכווייה. התברר כי מריחת היוד משרה יצירה של פפטיד קצר המכונה IIIM1. פפטיד זה משרה יצירה של פפטיד נוסף, המכונה UBE, שהוא נוגד דלקת חזק, כלומר – פועל גם במינונים נמוכים. בהמשך גילינו כי UBE מוריד את הרמות של תאים לבנים הנקראים נויטרופילים במנגנון של מוות מתוכנן (אפופטוזיס) – מנגנון הגורם לתאים בגוף להשמיד את עצמם במקרה הצורך. במקרה זה, המוות המתוכנן של הנויטרופילים מתווך על ידי יצירת "מלכודת נויטרופילים חוץ-תאית" ((NETosis. מאחר שנויטרופילים ממלאים תפקיד מרכזי בתהליכי דלקת חריפה, הפחתה במספרם ופגיעה בפעילותם המקומית באזור הכווייה תחליש את הדלקת או אף תמנע אותה לחלוטין, וכתוצאה מכך – תצמצם את חומרת הכווייה או אף תמנע אותה לגמרי. מחקרנו הבהיר אפוא את המנגנון המולקולרי שבו יוד מצמצם או מונע כוויות. אנו מקווים כי הממצאים יביאו תועלת בפיתוח טיפולים ותרופות משופרים לנפגעי כוויות.