ארכאונים (המכונים גם "חיידקים קדומים") הם יצורים חד-תאיים המהווים ממלכה נפרדת בעץ ההתפתחות האבולוציונית של בעלי חיים על פני כדור הארץ. בדרך כלל הם חיים בתנאים קיצוניים כגון מעיינות חמים (שבהם הטמפרטורה עשויה להגיע ל-100 מעלות), מעיינות גופרית וימות מלח (מקווי מים שמכילים ריכוז מלחים גבוה). במחקרנו אנו חוקרים ארכאונים שגדלים בים המלח ובימות מלח בצפון אמריקה, ששייכים לקבוצת הארכאונים ההלופילים - אורגניזמים שמשגשגים בסביבות שבהן ריכוז מלחים גבוה ביותר (פי 50 מזה שבגופנו). לצורך הסתגלות לתנאי מלח קיצוניים, הגנים והחלבונים של הארכאונים ההלופילים עברו שינויים אבולוציוניים. במחקרנו אנו מנסים לברר איך מתקיימות בתאיהם אינטראקציות חלבון-דנ"א (החומר התורשתי שבגרעין התא) בסביבת ריכוז מלח גבוה. כלומר: כיצד חלבונים שתפקידם לגרום לקריאת הקוד של הדנ"א נקשרים אליו למרות ריכוז המלח הגבוה. ידוע שאינטראקציות בין חלבונים לדנ"א נחלשות מאוד כאשר ריכוז המלחים הוא פי חמישה עד עשרה מזה של חיידקים מזופיליים (לא הלופילים). לכן במחקר זה סקרנה אותנו השאלה איך למרות זאת, אינטראקציות אלו מתקיימות אצל הארכאונים ההלופילים שריכוז המלחים בגופם גבוה ביותר. לשם כך בחנו ארכאונים הלופילים באמצעות שיטות של ביולוגיה מולקולרית, ביוכימיה, ביופיזיקה ועוד. מצאנו כי האינטראקציות בין החלבונים לדנ"א מצליחות להתקיים אצלם הרבה בזכות מעטה היונים (אטומים או מולקולות הנושאים מטען חשמלי) בגופם ובסביבת מחייתם. זאת מכיוון שיונים אלו משפיעים על אינטראקציות אלקטרוסטטיות (שנובעות מהמשיכה או הדחייה החשמלית בין מטענים), שמאפיינות את ההיקשרות של החלבונים לדנ"א.