בעלי חיים רבים חוקרים את העולם שסביבם באמצעות חוש הריח. כך למשל הם מקבלים מידע על המין שניצב מולם ועל מצבו הפיזיולוגי, מסמנים טריטוריה, מזהים טרף, ונזהרים מטורפים. לרוב בעלי החוליות (דגים, זוחלים, דו-חיים, עופות ויונקים) קיימת מערכת חוש ריח (ששייכת למערכת העצבים) שמתמחה גם בעיבוד מידע חברתי – למשל על המין של בעל החיים ועל ייחום – ששמה המערכת הוומרונזלית. מערכת זו מופעלת כאשר בעלי החיים מריחים אחד את השני ונוגעים זה בזה ומפרשת את המידע שמגיע אליה מתאי החוש (שמבטאים קולטנים) שבאף. לאחר ההרחה, תאים אלו חשים בשינויים בריכוזי חומרים בסביבה ומעבירים את המידע הזה הלאה בצורת אות עצבי, אשר מגיע אל עצב הריח ומשם אל מרכז ההרחה במוח (בדומה למה שקורה אצל בני אדם). מטרת מחקרנו היא להבין כיצד מוחם של בעלי החיים מעבד מידע שקשור לריח. לכן, אנו חוקרים כיצד פועלים התאים המיטרליים שבמערכת הוומרונזלית, שלא הרבה ידוע עליהם; הם נמצאים במוח והראשונים שמקבלים מידע מתאי החוש שבאף. לאחר מכן הם שולחים אותו הלאה לאזורים אחרים במוח שמעבדים אותו. אנחנו בודקים את התגובות של התאים המיטרליים לגירויי ריח שונים ואת האופן שבו הם מעבדים מידע שמגיע אליהם מתאי החוש השונים שבחלל האף. זאת באמצעות מדידת פעילותם החשמלית. למשל, בניסויים שערכנו בעכברים (זכרים) מורדמים החדרנו למוחם אלקטרודה והצגנו להם ריחות שונים – כגון שתן, רוק והפרשות וגינליות של עכברות (העכברים המורדמים היו מסוגלים להגיב לגירויים מכיוון שלמערכות גופניות רבות יש יכולות חושיות גם במצב שכזה). באמצעות הרישום החשמלי של התאים המיטרליים שערכנו עד כה, גילינו שהפעילות העצבית שלהם משקפת את אופי הגירוי שהגיע לאף. כך למשל, היא השתנתה כאשר העכברים הריחו הפרשות וגינליות ואפשרה לדעת אם העכברות היו מיוחמות או לא. כך, אנו מבינים כיצד מערכת הריח של בעלי החיים מעבדת מידע חברתי ואיך מוחם מפרש אותו. ממצא זה קשור להיבטים רבים בחייהם, כגון רבייה, טיפול בצאצאים וסימון טריטוריה.