במסגרת המחקר שלנו בדקנו את הנכונות של אנשים לתרום למטרות שונות וכן החלטות אחרות הנוגעות לרווחתם של אנשים אחרים, כגון פסקי דין, החלטות אתיות והחלטות העשויות לפגוע באחרים. בחנו החלטות שבהן מושא ההחלטה הוא אדם ספציפי לעומת החלטות דומות הנעשות מפרספקטיבה כללית יותר, ללא התייחסות למקרה ספציפי. בנוסף, חקרנו את ההשפעה של המצב הרגשי של האנשים – למשל מצב רוח ורווחה נפשית – כמו גם של תכונות אישיות ושל גורמים מצביים על החלטות אלו. מצאנו כי כאשר אנשים שוקלים לעזור למטרה כללית – למשל לעניים או לאנשים חולים – הם מתמקדים יותר בצורך או בבעיה הנשקלת, למשל עוני או מחלות, ומושפעים מהפחדים ומהרגשות שלהם עצמם כלפי מטרה זו. לפיכך, נכונותם לעזור קשורה בין היתר לתפיסה שלהם את הסיכוי להיות קורבן לאותו צורך בעצמם, למשל, הסיכוי שלהם להיות עניים או לחלות במחלה. עם זאת, כאשר נשקלת עזרה לאדם ספציפי, ההתמקדות באותו אדם גוברת, במיוחד כאשר הוא מזוהה, למשל על ידי שם או תמונה. תהליכים שונים אלו עשויים לגרום לפערים שיטתיים בין החלטות שמתקבלות כלפי אדם מזוהה באופן ספציפי לבין החלטות שנעשות מנקודת מבט כללית יותר; בדרך כלל, כאשר נשקל מקרה של אדם ספציפי, ההחלטות הן יותר לטובת הפרט. ההחלטות שבדקנו כללו תרומה כספית לנזקקים ותמיכה במדיניות ובחוקים לטובת הפרט הספציפי. בנוסף, בדקנו מצבים שעלולים להגביר או להחליש את הנטייה הזאת על ידי הגדלת ההתמקדות של אנשים בעצמם בעת קבלת ההחלטה, מול התמקדותם במושא ההחלטה, למשל השפעת מצב רוח, צרכים פיזיים כמו רעב, אמונות שונות ותכונות אישיות.