סדרות וסרטים ישראליים רבים, עלילתיים כמו דוקומנטריים, ממקמים את העלילה וההתרחשויות שלהם בעיר ירושלים. מחקר זה מתחקה אחר האופן שבו הקולנוע והטלוויזיה הישראליים משקפים ומעצבים את התת-מודע הקולקטיבי הישראלי באשר לעיר ירושלים. הדימויים הקולנועיים של העיר ירושלים כמרחב אורבני קולנועי ממקדים את החרדות והתשוקות ביחס למקום בו אנחנו חיים: ארץ ישראל. שלושה קונפליקטים מרכזיים בולטים בהקשר לנושא זה: (א) המתח בין הגלות והבית: ב) המתח בין קדושתה המופשטת של העיר לבין הממשיות של היום-יום ו-(ג) המתח שבין הציווי לא תעשה לך תמונה (הדיבר השני) לאיכותו של המדיום הקולנועי והטלוויזיוני לתאר מציאות קונקרטית. המתח בין הגלות והבית בא לידי ביטוי בנדודים. דמות היהודי הנודד ממשיכה להיות נוכחת בעיר הקולנועית: במסעות של נשים מביתן אל העיר ומחוצה לה, בנדודים של דמויות מתים-מהלכים בסרטי מדע בדיוני שמתרחשים בירושלים. "ציר עולם" הוא מושג שהציע חוקר הדתות מירצ'ה אליאדה והוא מתאר את הזיקה שנוצרת בין האדמה לרקיע במקום המקודש. המחקר מצביע על תהליכים בייצוג העיר ירושלים בקולנוע ובטלוויזיה בהקשר זה, כאשר משנת 1967 ואילך הסרטים והסדרות נותנים ביטוי למתח שבין החילוני למקודש על ידי שרטוט של "ציר עולם" ובו בזמן של הפירוק שלו. המחקר מתחקה אחר סרטים וסדרות בהן "ציר העולם" מוצע ומתפרק. כך למשל במיני-סדרה הטלוויונית: "מישהו לרוץ אתו" (עודד דוידוף בעקבות ספרו של דויד גרוסמן, 2006). בנוסף, המתח שבין ירושלים כמושא ערגה במשך שנים, לבין ירושלים הממשית בה מתרחשים קונפליקטים דתיים, לאומיים וחברתיים נוכח בסרטים, סדרות ועבודות וידאו, החל מהסרטים "בירושלים" (דויד פרלוב, 1963), "מיכאל שלי" (דן וולמן, 1976 עיבוד לספרו של עמוס עוז), "חימו מלך ירושלים" (עמוס גוטמן, עיבוד לספרו של יורם קניוק, 1987) דרך "שברי תמונות" (רון חביליו, 1997), "ההסדר" (יוסף סידר, 2000), "קרוב לבית" (וידו בילו ודליה הגר, 2006), "אבן השתיה" (טלי אוחיון, 2008), "הממונה על יחסי אנוש" (ערן ריקליס בעקבות א.ב יהושע), "ירושלים, ג׳רוזלם אל קודס" (לירן עצמור, 2008), "מועדון בית הקברות" (טלי שמש, 2006), "בורג" (שירה גפן, 2015), "ההר" (יעל קיים, 2016). זוהי רשימה חלקית ולא ממצה. בסרטים אלו, ירושלים משורטטת כמבוך חסר מוצא אליו מבקשות הדמויות להיכנס וממנו הן רוצות להימלט ללא הצלחה. בין "המשתמשים" (מונח של דה סרטו) השונים של העיר, התושבים, המבקרים והמצלמים, מתקיים מאבק על הזיכרון של העיר ועל ההיסטוריה שלה. אולם בעיני המתבונן בסרטים ובסדרות, העיר נפרשת כמניפה בעלת רבדים שונים של זיכרון חזותי וקולי. זיכרון המקום לעיתים סותר זיכרון אחר, אבל בד בבד מציג את פניה הרבות והמורכבות של העיר.