ירושלים מתוארת במקרא כעיר בירה של ה"ממלכה המאוחדת" בתקופת הברזל הקדומה (1200–800 לפנה"ס) וכבירת ממלכת יהודה בתקופת הברזל המאוחרת (800–586 לפנה"ס). לגבי התקופה המאוחרת יש לנו אישור למעמדה ככזאת, הן ממקורות כתובים חוץ מקראיים והן מתוצאות חפירות ארכיאולוגיות. האתר המקראי של ירושלים או עיר דוד וסביבותיה נחפר כבר למעלה ממאה שנה, אך פרסומים מפורטים לגבי כלי החרס בירושלים בתקופת הברזל, שהם הממצא הארכיאולוגי הנפוץ ביותר מתקופה זאת, הופיעו רק בעשרות השנים האחרונות. עד כה נראה כי למכלול כלי החרס מאפיינים מקומיים והוא אינו כולל כמעט כלים מיובאים מחוץ לאזור יהודה, לפחות על פי הנראה בעין בלתי מזוינת. תופעה זאת היא לכאורה מפתיעה במידת מה, שכן העיר שימשה כבירה ומרכז מנהלי וקיימה – על פי המקרא, טקסטים חיצוניים וממצאים שאינם כלי חרס – קשרים עם אזורים שכנים ומרוחקים. נושא מוצא כלי החרס נבדק כיום באמצעות בדיקה מינרלוגית של הרכב כלי החרס, בעזרת מיקרוסקופ מיוחד שיכול לזהות את המקור הגיאולוגי והגיאוגרפי של החומר שממנו נעשה כלי החרס. כלי נוסף לבחינת מוצא כלי חרס הוא בדיקה כימית כמותית של ריכוזי היסודות השונים בחומר הכלי. שאלת מקום ייצור כלי החרס משמעותית מכמה בחינות. שינויים בהיבטים הטכנולוגיים של ייצור קרמיקה כגון אחידות בחומרי גלם, טיפול בטין (סחף הנחלים שהוא חומר הגלם של כלי חרס) וטמפרטורת צריפה יכולים לשקף שינויים בריכוזיות פוליטית ובשליטה ריכוזית על מרכזי ייצור כלי החרס. למשל: האם המעבר מהתקופה של הממלכה המאוחדת לתקופת ממלכת יהודה מאופיין בהתפתחות מאופן ייצור מקומי לייצור אזורי ותעשייתי יותר, או שמא כבר בתקופה הקדומה ניתן למצוא מרכזי ייצור אזוריים – מה שעשוי לאשש את ההבנה של ירושלים כמרכז מנהלי כבר בתקופה זו? מקור כלי החרס, ובעיקר קנקני המסחר, גם יכול להעיד על דפוסי מסחר עם אזורים שכנים ואולי על דפוסי מנהל, הקשורים מצדם להגדרת האופי והתפקיד המנהלי והפוליטי של ירושלים לאורך השלבים השונים בתקופת הברזל. מחקר זה בוצע בעיקרו ע"י פרופ' דוד בן שלמה. במסגרת המחקר נבדקו למעלה מ-500 כלי חרס מתקופת הברזל מירושלים וסביבתה בבדיקות גיאולוגיות וכימיות. התוצאות של המחקר העלו כי כשמונים אחוזים מהכלים שנדגמו שייכים לשלוש קבוצות עיקריות מבחינת הרכבן ומקורן הגיאוגרפי. הקבוצה הראשונה והשנייה משויכת לסוגי טין הנגזר מקרקעות טרה רוסה ורנדזינה מירושלים וסביבתה הקרובה ממערב וממזרח. הקבוצה השלישית מקורה בחומר הגלם הנמצא כחמישה ק"מ מערבית לעיר דוד או באזורים מרוחקים יותר בהר המרכזי ("תצורת מוצא"). המחקר החדש מראה כי רק מיעוט הכלים בירושלים יוצר מחומר שמקורו בתצורת מוצא. אולם בסך הכול רק כעשרה אחוזים מהמכלול של הכלים שנדגמו יוצרו מחוץ לאזור ירושלים וההר המרכזי. מסקנות ראשוניות מהמחקר מאששות ככלל את הממצא בדבר היעדרם (כמעט) של כלים שיוצרו מחוץ לאזור ירושלים, בעיקר בתקופת הברזל הקדומה. בתקופת הברזל המאוחרת אנו מוצאים יותר גיוון במקורות הטין ואולי עדות על עלייה בכניסה של סחורות המגיעות מהעורף החקלאי של העיר בהרי יהודה אל העיר עצמה. אם פרשנות זו נכונה, כי אז התופעה עולה בקנה אחד עם צמיחה משמעותית בגודל העיר בתקופת ממלכת יהודה, גידול הקשור אולי גם בשלטון האשורי וחורבן ממלכת ישראל בסוף המאה השמינית לפנה"ס. מסקנה אפשרית היא שהשלטון והכלכלה בירושלים לא היו מבוססים בדרך כלל על גביית מיסים ומסחר מאזורים מרוחקים של ממלכת יהודה, אלא עיקר הקשרים היו עם העורף החקלאי של העיר עצמה.