ננו-חלקיקים מסוג מוליכים למחצה מהווים משפחה ייחודית של חלקיקים שצורתם או גודלם יכולים להכתיב את תכונותיהם הפיזיקליות (כדוגמת צבע, מבנה אנרגטי, מוליכות). קביעת הצורה או הגודל מתאפשרת באופן מדויק מאוד בשלב הכנת החלקיקים, והיא תלויה בעיקרה במולקולות המצויות על פני השטח של החלקיק הנוצר. תפקידן של מולקולות אלו להגדיר את גודל החלקיק ולייצב אותו בגודל הנבחר. ברור שלמידה של כימיית פני השטח ותכונות המולקולות המייצבות יכולה לתרום רבות לשליטה יותר טובה בתכונות החלקיק. אך למרות זאת לא נוהל עד עתה מחקר מעמיק בנושא מבנה פני השטח של ננו-חלקיקים. מחקר זה מנסה להבין את תהליך הקישור של המולקולות אל פני השטח של החלקיקים, הכרוך במעברי אנרגיה מהחלקיק למולקולה. תהליכי מעבר אנרגיה כאלה הינם רגישים מאוד לסוג המולקולה, למרחקה מהחלקיק ולפרמטרים נוספים, ועל כן יכולים להוות אינדיקציה לסוג ולטיב הקישור בין החלקיק למולקולה: למשל, ככל שהמולקולה קשורה יותר חזק/קרוב לחלקיק כך יעילות מעבר האנרגיה תהיה גבוהה יותר. המחקר מורכב משתי רמות: ברמה הראשונה נלמדים החלקיקים ברמת הצבר, והתוצאות הנמדדות הינן ממוצע ההתנהגות של מספר רב של חלקיקים; ברמה השנייה התבצעו מדידות ברמת החלקיק הבודד שסיפקו מידע על התנהגותו של חלקיק ספציפי. בעקבות המחקר שערכנו, גילינו לדוגמה כי ככל שגודל החלקיק יורד ועקמומיות המשטח עולה, כך צפיפות המולקולות המייצבות על פני השטח יורדת.