מחקרים רבים מנסים להבין כיצד בעלי חיים ובני אדם לומדים לקבל החלטות בסביבה משתנה ורבת סיכונים. הגישה האבולוציונית למחקרים אלו מניחה שבמהלך האבולוציה שרדו טוב יותר הפרטים שמנגנוני הלמידה וקבלת ההחלטות שבמוחם אפשרו להם לקבל החלטות שעזרו להם להתמודד טוב יותר עם הסביבה שבה הם חיו. לאור זאת, כדי להבין את ההיגיון של מנגנוני למידה וקבלת החלטות, יש להביא בחשבון את ההקשר הטבעי בו התפתחו. אחד ההקשרים הטבעיים והחשובים ביותר בהם נתונים רוב בעלי החיים הוא חייהם החברתיים. כל החלטה של פרט בקבוצה משפיעה על שאר חברי הקבוצה והצלחתה תלויה בתגובה של הפרטים האחרים. מצב זה יוצר משחק אבולוציוני מורכב בין "מחפשים" ל"עוקבים" (או בין "יצרנים" ו"נצלנים") ופותח שלל אפשרויות ללמידה חברתית ולשיתוף במידע. במחקר שלנו השתמשנו בציפור חברתית, דרור הבית, כדי לערוך סדרה של ניסויים התנהגותיים, ובמקביל פיתחנו גם מחקר תיאורטי העוסק במודלים של למידה וקבלת החלטות. סדרה אחת של ניסויים הראתה שדרורים נוטים לפתח העדפה לאחת משתי אפשרויות שוות-ערך למרות שאין בכך הצדקה "כלכלית" קצרת טווח ולמרות שפיתוח העדפה כזו אינו תואם למודלים המקובלים של למידה. את התופעה ניתן להסביר על ידי מודלים של למידה שנוטים לחזק התנהגויות שכיחות יותר, אך היתרון של נטייה כזו בטבע עדיין לא ברור. עם זאת, המחקר מראה שבהקשר חברתי של להקה, פיתוח העדפות מנוגדות על ידי חברי קבוצה שונים, אפילו באופן שרירותי, מאפשר להם לנצל האחד את תגליות המזון של רעהו. בסדרה שנייה של ניסויים ניסינו להבין מהם התנאים המאפשרים למידה חברתית. ניסויים אלו הראו שדרורים צעירים שעוקבים אחר אימם יכולים ללמוד בדרך זו מהו צבע החול שיש לנקר בו כדי למצוא מזון, אך הם לומדים טוב יותר כאשר האם לא חושפת עבורם את הזרעים אלא רק רומזת על מיקומם ומשאירה להם לחשוף אותם בעצמם. כמו כן, מצאנו שדרורים צעירים יכולים לחקות את התנהגות חיפוש המזון של האם מתוך התבוננות, אך הדרך שבה מתפתח החיקוי כוללת ניסוי וטעייה שבמהלכה מנסים הדרורים להתאים רצף של תנועות פשוטות לתבנית ההתנהגות המורכבת שמוצגת על ידי האם. ממצאים אלו שופכים אור חדש על הדרך שבה יכולות החיקוי של בעלי חיים מתפתחות מתהליכי למידה פשוטים יותר. המחקר הניסויי שלנו על למידה חברתית בדרורים מתקשר ונותן השראה למחקרים תיאורטיים בהם אנו מנסים לבחון בעזרת שימוש בהדמיות מחשב, כיצד, ובאילו תנאים, מנגנוני למידה פשוטים התפתחו בהדרגה במהלך האבולוציה למנגנונים קוגניטיביים מורכבים המאפשרים ללמוד דגמים במרחב, לפתור בעיות באופן יצירתי ואפילו לרכוש מרכיבים בסיסיים של שפה.