סרטן הראש והצוואר הוא הסרטן השישי הנפוץ ביותר בעולם: מדי שנה חולים בסרטן זה 640,000 איש. רוב החולים הללו סובלים מנזק בלתי הפיך לבלוטות הרוק עקב טיפולי הקרנה, ונזק זה מוביל לירידה משמעותית באיכות החיים. בשני העשורים האחרונים הוצעו כמה אסטרטגיות לטיפול בבעיה זו, בהצלחה מוגבלת מאוד; אך אף אחד מטיפולים זמינים אלה איננו על בסיס ביולוגי. המחקר הנוכחי התמקד ביצירת אסטרטגיה חדשה: השתלת תאי בלוטת רוק ממקור עצמי, המונע דחייה חיסונית, בתוך רקמת בלוטות הרוק המוקרנות. כדי להצליח בכך יש לדעת כיצד משפיעה הקרינה על המבנה והתפקוד של הבלוטה; מהן תכונות התאים המיועדים להשתלה; אם יש פרמטרים מכניים וביולוגיים העשויים להשפיע על תפקוד התאים המושתלים; איזו דרך השתלה עשויה להיות אפשרית מבחינה רפואית; ולבסוף, אם השתלה במודל חיה מוקרנת עם פגיעה בהפרשת הרוק אכן משיגה את המטרה של שיקום הפרשת הרוק. במהלך המחקר, תיארו החוקרים לראשונה את השינויים המתרחשים בתאים בעקבות ההקרנה הפוגעת בהפרשת הרוק. נבדקו השינויים ברמת השעתוק (כלומר ייצור רנ"א על פי הדנ"א של התא) וברמה הפּרוֹטֶאוֹמִית (כלומר התבטאות החלבונים השונים בתא). החוקרים הוציאו מבלוטות הרוק תאים שזוהו כתאי גזע – כלומר תאים המסוגלים להתמיין ולהתפתח למגוון רחב של סוגי תאים שונים. החוקרים גידלו את התאים האלה מחוץ לגוף ובדקו כיצד חומרים ביולוגיים שונים, וכן מידת הקשיות של המצע, משפיעים על המבנים שהם יוצרים. לבסוף, החוקרים לקחו את התאים האלה, שבודדו וגודלו בתרבית, והשתילו אותם בחיה מוקרנת. ואכן, נמצא כי התאים הצליחו לשקם את תפקוד בלוטת הרוק של החיה. ממצאי המחקר הם אפוא מעודדים, וסוללים דרך לשיטות טיפול חדשות המבוססות על תאי גזע.