בשנת 264 לפנה"ס הוצבה באי פארוס שבים האגאי אבן שיש בגובה שני מטרים, שעליה נחרטו אותיות יווניות. הטקסט החרוט על האבן הוא כרוניקה, כלומר, ציון מאורעות היסטוריים ומועדי התרחשותם. מחבר הטקסט שעל האבן אינו ידוע. באבן הזאת ובטקסט שעליה עוסק ספרי Literary History in the Parian Marble ("היסטוריה ספרותית בכרוניקה מפארוס"). הכרוניקה מפארוס מתארכת אירועים שנתפסו כחשובים לפני 2,300 שנה – קרבות, כיבושים וגם אירועי תרבות. זוהי כרוניקה ייחודית למדי, בהיותה הכרוניקה היוונית המוקדמת והארוכה ביותר שהגיעה לידינו (היקף הטקסט שבידינו כ-3,000 מילים, מתוך 4,500 שהיו כנראה במקור). יתרה מזו: בניגוד לכרוניקות אחרות, הטקסט שבידינו אינו העתק של העתק, אלא המקור עצמו, כפי שנכתב באבן בתקופת יוון העתיקה! ועדיין, זוהי כרוניקה, ולאו דווקא טקסט שהייתם רוצים לקרוא מראשיתו ועד סופו; ייתכן שזוהי הסיבה לכך ששום ספר לא נכתב עליה במשך יותר ממאה שנים, עד לפרסום ספרי. הכרוניקה מפארוס מציגה טקסט יבש למדי: היא מתַארכת אירועים מן העבר, ללא הסברים נוספים. בתחילה לא היה בכוונתי לכתוב ספר על הכרוניקה מפארוס, אך במדעי הרוח אי-אפשר לשלוט ברעיונות, כפי שאי-אפשר לעורר אותם. אם נותנים לנו זמן, שקט וספרייה טובה – הרעיונות מתהווים, ולעיתים הם מפתיעים. וכך מצאתי את עצמי, בתחילת שנת השבתון שלי, עובדת בספרייה הלאומית בירושלים. בחנתי אז את הדרכים שבהן היוונים הקדמונים עצמם סיפרו את סיפורה של הספרות שלהם. הכרוניקה מפארוס לכדה את תשומת לבי משום שמופיעים בה משוררים רבים מאוד. לצד כורש ואלכסנדר הגדול, מוזכרים בה הומרוס וסאפפו, סופוקלס ואוריפידס. למעשה, מספר האזכורים של אירועי תרבות דומה למספר האזכורים של אירועים צבאיים. בכרוניקות של יוון העתיקה, זוהי תופעה חסרת תקדים. תארו לכם ספר שאורכו 200 עמודים על ההיסטוריה של מדינת ישראל, מייסודה ועד היום, שבו 50 עמודים מוקדשים לא למלחמות עם שכנינו, לא לכלכלה, לא לאומת הסטארט-אפ, אלא לש"י עגנון, לאה גולדברג, יונה וולך, יהודה עמיחי... אבל מדוע הכרוניקה שלנו משבצת אזכורים רבים כל כך מתולדות הספרות? כדי להשיב על שאלה זו, נדרשתי ללמוד רבות על השיטות לחישוב הזמן בימי קדם. ליוונים, ולקדמונים באופן כללי, לא הייתה שנה 1 שיכלו למנות שנים לפניה ואחריה. הם מיקמו אירועים בעבר ביחס לציוני דרך מוכרים, כגון מלחמת טרויה והמשחקים האולימפיים. ובכן, גם משוררים שימשו ציוני דרך כרונולוגיים; כלומר, אירועי תרבות ויוצרים היו ידועים כל כך לציבור, עד שיכלו לשמש לתיארוך של אירועים אחרים. יתרה מזו, רק חלק מן הדמויות מעולם התרבות מוזכרות בכרוניקה לצורך תיארוך אירועים אחרים, בעוד ששמותיהם של משוררים רבים מוזכרים כשלעצמם. הרי זו עובדה מרתקת. לפני 2,300 שנה, מישהו באי יווני קטן החליט לגולל אלף שנות היסטוריה, תוך מחשבה שספרות חשובה בזכות עצמה. פיסת השיש הגדולה הזאת הייתה יקרה, וחריטת הטקסט עליה לא הייתה זולה אף היא. הודות לשילוב זה של מאמצים אינטלקטואליים וחומריים, עומדת לרשותנו כיום הכרוניקה מפארוס, המסייעת לנו בניסיוננו לגשר על הפער בין העולם שלנו לעולם העתיק.