התרגומים הראשונים של התנ"ך לסינית חוברו בעת כניסת המיסיונרים הפרוטסטנטים לסין בתחילת המאה ה-19 ועד העשורים הראשונים של המאה ה-20. במעשה התרגום של טקסט מקודש כמו התנ"ך לשפה הסינית מעורבים לא רק מעבר בין שפות ובין תרבויות אלא גם חשיבותו וקדושתו של הטקסט המתורגם. המחקר שלי חושף תופעות לשוניות, ספרותיות ובין-תרבותיות הנוגעות לתרגום לסינית בכלל ולתרגום התנ"ך בפרט. במסגרת המחקר ביקשתי לענות על שורה של שאלות: מהן האסטרטגיות שבהן נקטו המתרגמים לסינית כדי להנגיש את הטקסט המקראי לשפת המטרה ואל קהל הקוראים? כיצד מועבר הטקסט המקראי באופן ישיר מעברית לסינית וכיצד מועבר התנ"ך בגרסתו המתורגמת לאנגלית, לצרפתית או לגרמנית כאשר הוא מתורגם לסינית? כיצד מועברות לתרבות הסינית מערכות של מושגים? באילו אמצעים לשוניים ואמצעים ספרותיים משתמשים המתרגמים? מהם הקשיים הבין-תרבותיים המתגלעים במהלך העברת הטקסט המקראי אל קהל הקוראים בסין? מהן גישותיהם של מתרגמים שונים ומהן מטרותיהם השונות? המחקר הבהיר רבים מן האמצעים שעמדו לרשות המתרגמים בניסיונותיהם להעביר את הטקסט המקראי אל שפת היעד ואל הקוראים בסין, והראה כיצד מערכות מושגים הועברו מתרבות המערב לתרבות סין. במהלך המחקר התבררה הבחנה בין שני סוגי תרגומי המקרא לסינית: התרגום שפניו מופנים כלפי הקורא וכלפי התרבות הסינית, לעומת התרגומים שאינם מנסים לקרב את הטקסט המקראי אל תרבות סין. כמו כן נחשפו האסטרטגיות של המתרגמים השונים בבחירת שפת היעד, דהיינו אופי השפה הסינית שאליה תרגמו: בעוד שעד שנות השמונים של המאה ה-19 תורגם התנ"ך רק לשפה הסינית הקלאסית, הרי שמסוף המאה ה-19 ועד היום בוחרים המתרגמים לתרגם את התנ"ך לשפה הסינית המודרנית, הנקראת על ידי הכל.