ניעות (מוביליות) חברתית מתייחסת לתהליך שבו יחידים וקבוצות יכולים לשנות את מקומם היחסי בהיררכיה החברתית והכלכלית בחברה מסוימת. מקובל לבחון את מידת הניעות בחברה בין הורים וילדים – ניעות בין-דורית. חשוב לציין שניעות בין-דורית יכולה להיות מעלה – אדם שנולד להורים עניים ובמהלך חייו הצטרף למעמד הבינוני-גבוהה – אך גם מטה – אדם שנולד להורים עשירים וסיים את חייו בעוני. ככל שהניעות החברתית בחברה מסוימת גבוהה יותר, ניתן לומר שההיררכיה החברתית גמישה יותר ומאפשרת חלוקה מחדש של יתרונות וחסרונות חברתיים וכלכליים בין פרטים וקבוצות שונות בחברה. מנגד, העדר ניעות חברתית מאפשר לאותן יתרונות וחסרונות לעבור "בירושה" מדור לדור ועל ידי כך גם לשכפל את אי השוויון בחברה. המחקר הנוכחי מבקש לענות על שתי שאלות העומדות במרכזו של ויכוח ארוך שנים בספרות המחקרית באשר לניעות החברתית בחברה המערבית: האם השינויים בניעות החברתית לאורך זמן וההבדלים בניעות זאת בין מדינות הינה אקראית או שמקורה בגורמי רקע ברורים? ואם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, מהם אותם הגורמים? ממצאי המחקר שלנו מחזקים את העמדה הרווחת במחקר כיום, לפיה התשובה לשאלה הראשונה אכן חיובית: השינויים בניעות החברתית בין מדינות אינם אקראיים אלא תוצר של שורה של גורמים ברורים. מהם, אם כן, הגורמים אלה? הממצאים שלנו מצביעים על תזת התיעוש. לפי תזה זו, פיתוח כלכלי יכול להזניק ניעות חברתית, ובאופן כללי חברות עשירות יותר נוטות להתאפיין בניעות חברתית גבוהה יותר. בנוסף, ממצאינו מחזקים את הקביעה כי אי שוויון כלכלי גורם לניעות חברתית נמוכה יותר. נראה כי ישנה ירידה ברמת הניעות החברתית בארה״ב ובמדינות אחרות שסובלות מעלייה משמעותית באי השוויון הכלכלי לאורך השנים. עם זאת, יידרש מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר בין אי שוויון למידת הניעות החברתית. לבסוף, המחקר שלנו מחזק את הטענה כי הגירה משמעותית תורמת לניעות חברתית גבוהה יותר. עם זאת, לא ברור אם הדבר נובע מכך שמהגרים נמשכים מלכתחילה למדינות עם ניעות חברתית גבוהה יותר או שעצם תופעת ההגירה מחזקת את הניעות החברתית.