המחקר שלנו מתמקד באתגר לא פשוט: תיארוך תנועות טקטוניות משמעותיות שהתרחשו לפני מיליוני שנים לאורך גבולות הלוחות הטקטוניים באזורנו – שבר ים המלח שאורכו כאלף קילומטר, והבקע לאורכו של הים האדום. כדי לבצע את המדידות הללו, המאירות תקופות הנמצאות רחוק כל כך בעבר, השתמשנו בשיטת תיארוך חדשנית. הטכניקה הזו מתבססת על קביעת הזמן שבו סלעים שנמצאים כיום על פני השטח התקררו מתחת לטמפרטורה של כ-60 מעלות. היות שטמפרטורה היא גם מדד לעומק – הטמפרטורה עולה עם העומק בשיעור של כ 20-30 מעלות לקילומטר – השיטה החדשנית מאפשרת לקבוע מתי דוגמאות שנאספו בפני השטח שהו לאחרונה בעומקים של 2-3 קילומטר ובאיזה קצב הן התקרבו לפני השטח. התהליכים שאחראיים לחשיפה של סלעים עמוקים והעלאתם לפני השטח כוללים שבירה ובליה (אירוזיה) ארוכת טווח. ה״שעון״ החדיש שבו אנו משתמשים מבוסס על מדידה של דעיכה רדיואקטיבית של היסודות אורניום ותוריום. במהלך הדעיכה של יסודות אלה נפלטים חלקיקים הידועים כחלקיקי אלפא (גלעיני היסוד הליום). מכיוון שקצב הדעיכה הרדיואקטיבית ידוע לחוקרים, מדידת כמות האורניום, התוריום וגז ההליום בגביש מאפשרת לקבוע את הזמן שעבר מאז שסלע מסוים החל להתקרר מתחת לטמפרטורת הסף המאפשרת שימור של הליום. מועד תחילת הקירור מעיד על תהליכים שגורמים לסלעים להתרומם ולהתקרב לפני השטח. במסגרת המחקר הוקמה באוניברסיטת בן-גוריון מעבדה חדשנית המוקדשת לטכניקת התיארוך. מעבדה זו היא היחידה מסוגה בארץ ובין הבודדות בעולם. במעבדה זו תיארכנו עד כה יותר מ-180 דוגמאות מגבולות הלוחות הטקטוניים באזורנו. הממצאים מצביעים על כך שסלעים באזור ההרים שמעל עקבה בירדן עברו התרוממות וחשיפה משמעותית בשיעור של כקילומטר, בתקופה שהחלה לפני 25 מיליון שנה והסתיימה לפני כ-18 מיליון שנה – עוד לפני היווצרות גבול הלוחות של שבר ים המלח. התרוממות זו קשורה ככל הנראה לפירוק הלוח האפרו-ערבי לאורך בקע הים האדום והיא נמשכת יותר ממאתיים קילומטר אל תוך הלוח הערבי. ממצאים נוספים משולי מפרץ סואץ מעידים על התרוממות מהירה של אזור דרום סיני שהחלה אף היא לפני כ-25 מיליון שנה. התרוממות זו משקפת את תחילת היווצרותם של מפרץ סואץ והים האדום בשל תהליכי ביקוע יבשות. יותר משלושה קילומטר של התרוממות התרחשו באזור זה בחלון הזמן שבין 25 ל-18 מיליון שנה לפני ימינו – מוקדם בהרבה מהערכות קודמות. קירור הסלעים בשולי מפרץ סואץ ב-18 מיליון השנים האחרונות הוא יחסית זניח. ממצא זה משקף האטה משמעותית בפתיחה של מפרץ סואץ ומעיד על תחילת היווצרותו של גבול לוחות חדש לאורך מערכת השבירה של ים המלח.