הפרעת חרדה חברתית כוללת פחד ניכר ועקבי מסיטואציות חברתיות או סיטואציות של ביצוע, בהן האדם חשוף לאנשים לא מוכרים או לבחינה על ידי אחרים. חרדה חברתית היא בין ההפרעות הפסיכיאטריות השכיחות ביותר וגורמת לקשיים משמעותיים בתפקוד וירידה באיכות החיים. מודלים של יחסים בין-אישיים המוצגים בעשורים האחרונים מדגישים את מעגלי ההשפעה הבין-אישיים אשר מנציחים גם את הסכמות השליליות וגם את מכלול התסמינים של אנשים הסובלים מחרדה חברתית. ואכן, קשיים בין-אישיים רבים, כגון מערכות יחסים מעטות יותר ומספקות פחות ורמות נמוכות יותר של תמיכה נתפסת, תועדו בקרב אנשים הסובלים מחרדה חברתית. באופן מפתיע, מעט מחקר אמפירי התמקד במערכות יחסים רומנטיות של אנשים הסובלים מחרדה חברתית, על אף החשיבות הרבה שתועדה לגבי מערכות יחסים כאלו בבגרות. בנוסף, לא הוצג אף מודל אשר מתייחס ספציפית לבעיות שעלולות לצוץ במערכות יחסים רומנטיות אלו. בהשראת מודלים בין-אישיים כלליים של הפרעת חרדה חברתית והמחקר המועט שקיים, המחקר הנוכחי בודק מודל דיאדי (זוגי) אשר מציע שליקויים בתהליכי תגובתיות אחראים לכמה מהקשיים במערכות יחסים רומנטיות של חרדים חברתית. באופן ספציפי, המודל מציע שחרדים חברתית (א) מעוררים פחות התנהגות תגובתית מבן/ת הזוג שלהם; (ב) מתנהגים בצורה פחות תגובתית כלפי בן/ת זוגם; (ג) מוטים שלילית לתפוס את התנהגות בן/ת זוגם (גם כשהתנהגות זו היא תגובתית) כפחות תגובתית. מאחר ותהליכי תגובתיות הם הדדיים מטבעם, המודל מציע שגם בני/בנות הזוג של חרדים חברתית ממודדים באופן בלתי נמנע עם הקשיים הללו. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון מודל זה. המחקר העושה שימוש באמצעי מדידה זוגיים חדשניים ומורכב מתצפית התנהגותית במעבדה ומדדים פיזיולוגיים; דגימה יומית של חוויות במשך תקופה של 35 ימים; ומעקב לאורך זמן (לאחר חצי שנה ולאחר שנה). מאה שבעים ותשעה זוגות עברו ראיונות קליניים, ומהם נמצאו 116 זוגות מתאימים למחקר. מאלו, סיימו את המחקר 89 זוגות (50 זוגות בהם אחד מבני הזוג סובל מחרדה חברתית, ועוד 39 זוגות שמהווים קבוצת השוואה). תוצאות ראשוניות תומכות במודל המחקר באופן חלקי, ומדגישות את חשיבות תהליכי תגובתיות הדדית.