מחקר זה טוען שהפילוסוף הצרפתי עמנואל לוינס (1906-1995), המוכר כפנומנולוג וכאתיקן החוקר את היחס שבין ה"אני" לבין ה"אחר״, ניסח משנה פוליטית מקורית בטקסטים ה"יהודיים" שלו, הנקראים "קריאות תלמודיות". המשנה הפוליטית של לוינס משוחחת עם פילוסופים חשובים כמו הובס והגל, ומגיבה לאירועים ההיסטוריים של המאה ה-20. היא מחדדת אלמנטים מופשטים של הפילוסופיה האתית של לוינס, אך לעיתים קרובות היא גם סותרת אותה. בעיקר, היא הופכת את האתיקה האוטופית של לוינס לתיאוריה מחוברת למציאות ולהיסטוריה. היא מראה איך ניתן לממש אתיקה שאינה ממשית בהגדרה הפילוסופית שלה. במילים אחרות, המשנה הפוליטית של לוינס מסבירה איך האתיקה שלו יכולה לשנות תנאים אמפיריים בעולם. המחקר בודק סוגיות שונות המופיעות בקריאות התלמודיות של לוינס: האמנה החברתית, הביקורת נגד הליברליזם, הצורך באלימות פוליטית מכוונת למאבק נגד הרוע, הגדרת הרוע הפוליטי, היחס בין האתי לטבעי, הקשר בין הפוליטי והמשיחי, המשמעות של חוק וזכויות אוניברסליים ומקום הדת בחברה הליברלית.