מחקרנו מנתח את היצירה העברית של יוצאי מצרים בישראל, קהילה בת כ-35,000 נפשות שהגיעו ארצה בשנות החמישים והששים של המאה העשרים בעקבות אירועים ותהליכים רבי עוצמה כמו היחלשות הקולוניאליזם הצרפתי והבריטי במצרים ובאזור כולו, צמיחת תנועות אסלאמיות קיצוניות במדינה, התעצמות הסכסוך היהודי-ערבי והקמת מדינת ישראל. למן הגעתם ארצה ובהמשך חייהם עברו יוצאי מצרים תהליכי הסתגלות ובהם בניית זהותם וסיפורם כישראלים יוצאי מצרים. מחקרנו בוחן כיצד הם ולעתים גם צאצאיהם כתבו על כל אלה בכתיבה ספרותית ותיעודית כאחת. יהודי מצרים ובהמשך יוצאי מצרים בישראל מתייחדים בפרופיל השכלתי גבוה, שבמסגרתו הן גברים הן נשים זכו להשכלה גבוהה, אם כי נשים לרוב לא רכשו מקצועות ומשרות בחייהן הבוגרים. משום כך, יש בקרב יוצאי מצרים וצאצאיהם בישראל כותבים וכותבות רבים ובהם סופרים ידועים כמו יצחק גורמזאנו גורן, ז'קלין כהנוב, רונית מטלון, אורלי קסטל בלום, חיים סבתו ומשה סקאל; כמו גם כותבים תיעודיים כגון רחל מכבי, עדה אהרוני, אברהם בר אב (בן טטה), נסים זוהר ועוד. בכתיבתם הן הספרותית הן התיעודית שבים יוצאי מצרים בישראל אל האירועים והתהליכים הרי הגורל ששינו את חייהם וחיי משפחותיהם לבלי שוב ובהם גדילתם בקהילות רווחה משגשגות, התנדנדותם בין הגדרות זהות משתנות במהלך גדילתם ובדומה לזרים אחרים שחיו במצרים בעשורי אמצע המאה העשרים, שינוי נסיבות חייהם לרעה בעקבות תהליכים גיאו-פוליטיים שמעבר לשליטתם, גירושם או עזיבתם את המדינה שמשפחותיהם חיו בה דורות רבים, הגעתם לישראל והתחלת הסתגלותם לאורחות חיים שונים בתכלית מכל שהכירו ולאידיאולוגיה ולחיי מעשה ציוניים, ולבסוף השינויים שעברו עליהם במהלך חייהם כאן כולל התפתחות תודעתם כבני דור "יציאת מצרים" השנייה וכיהודים וישראלים לבנטיניים או ים תיכוניים.