"ספר סוד הסודות" היה הלהיט הגדול של ימי הביניים לפני המצאת הדפוס (באמצע המאה החמש-עשרה), חיבור שהועתק בתכיפות ותורגם לכל שפות אירופה, ושכל שליט רצה עותק ממנו בספרייתו. הסיבה לכך – הוא התיימר להיות ספר עצות למלך בענייני ניהול המדינה שנכתב על-ידי אריסטו עבור תלמידו אלכסנדר הגדול. למעשה זהו חיבור ערבי במקורו, שנכתב במאה העשירית. הנוסח המוקדם ביותר שלו הוא ערבי, ונוסח זה תורגם, בין השאר, לעברית, וממנה לסלאווית בסוף המאה החמש-עשרה. החיבור מכיל הקדמה שבה מספר ה״ישמעאלי המעתיק״ (ה״מתרגם״ כביכול) כיצד מצא את הספר בהיכל עובדי השמש ותרגמו מיוונית ל״רומי״ (סורית) ומסורית לערבית. העיקרון המרכזי של העצות לשליט הוא הצדק וההגינות, שרק הם יכולים להבטיח את נאמנות הנשלטים ואת השגשוג הנובע מכך. כמו כן מכיל החיבור עצות על דרך בחירת השרים, הפקידים השונים בממשל, על מינוי ראשי הצבא ועל אופן ניהולם. עצות מעשיות אחרות נוגעות לקניית עבדים, ניהול יחסי החוץ והתנהלות השגרירים, ניהול המלחמות, וענייני בריאות ואורח חיים בריא. אריסטו של החיבור מזהיר את אלכסנדר מפני תככי הנשים ומפני קנאת שארי בשר. במיוחד הוא מזהיר אותו מפני הפרסים, התורכים וההודים, ובאופן כללי מפני אנשים בהירי שער וכחולי עיניים. הוא ממליץ על שימוש באסטרולוגיה ובאלכימיה, מתאר קמעות וטבעת קסם ומונה את סגולות הקסם של אבנים יקרות. הוא מכיל פרק על "חכמת הפרצוף" (זיהוי תכונות אופי על-פי תווי הפנים) וטבלה שעל פיה ניתן לחשב בגימטריה את זהותו של המנצח בקרב מבין שני מפקדי צבא ששמותיהם ידועים. ההיזקקות לאלכימיה, אסטרולוגיה ונומרולוגיה אינה עולה בקנה אחד עם מה שאנו יודעים היום על אריסטו, אך בימי הביניים נתפס החיבור כאותנטי ולכן היה כה מבוקש. מטרת מחקר זה היתה לההדיר את הנוסח הסלאווי של "ספר סוד הסודות" ולהשוותו לנוסחים העבריים והערביים. לשם כך נערך בראש ובראשונה חיפוש למציאת כתבי היד בנוסחים השונים, שרובם טרם פורסמו בדפוס – משימה לא קלה, במיוחד בנוגע לכתבי היד הערביים. כמו כן בוצעו דיגיטציה של הטקסטים, השוואת נוסחים בכל אחת מן השפות והשוואה בין הנוסחים בשפות השונות. המחקר העלה כי הנוסח הסלאווי מכיל תוספות, חלקן מחיבורים אחרים בעברית: שלושה חיבורים רפואיים של הרמב״ם וחיבור בחכמת הפרצוף של הפילוסוף והרופא הפרסי אל-ראזי (925-865). יש גם ציטוטים ורמזים קצרים יותר לחיבורים אחרים של הרמב״ם. תוספת מעניינת אחת שזוהתה במהלך המחקר היא פסקה ארוכה מן החיבור ״מַלְמַד התלמידים״ של רבי יעקב אנטולי (1256-1194), חכם, רופא, פילוסוף, פרשן ומתרגם (בעיקר מערבית), חתנו של ר׳ שמואל אבן תיבון ומעריץ של הרמב״ם. תוספות אחרות טרם זוהו. השוואת ״סוד הסודות״ עם תרגומים אחרים מעברית לסלאווית שנעשו בתקופה זו, כגון ״מלות הגיון״ של הרמב״ם ו״כוונות הפילוסופים״ של המלומד הפרסי אל-גזאלי, מראה שיש להם תכונות משותפות רבות, ויש סבירות גבוהה ש״סוד הסודות״ תורגם בידי אותו מלומד שתרגם את שני החיבורים האחרים, זכריה בן אהרון מקייב. זכריה זה מתועד לראשונה בשנת 1454 בקייב ובפעם האחרונה בשנת 1485 בדמשק, ובתווך הוא מוזכר במקורות רוסיים כמי שהגיע בשנת 1470 מקייב לנובגורוד בחברתו של נסיך קייב, ועזר להפיץ שם את ״כפירת המתייהדים״, כפירה שהתפשטה אח״כ למוסקבה ונפוצה בחצר המלוכה ובקרב ראשי הכנסייה.