במחקר זה בחנתי היבטים שונים של הכשרת רופאים, מסלולי העסקתם והתמודדותם עם מחלות מדבקות במזרח התיכון במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ובמחצית הראשונה של המאה העשרים. ייחודו של המחקר הוא התמקדות בתהליכים כלל-אזוריים, כגון קהילות של רופאים שנוצרו בבתי הספר לרפואה בבירות, בקהיר ובפריז או מגיפות שחצו גבולות לאומיים והשפיעו על גברים ונשים במזרח התיכון בכללותו. המחקר עוסק בין היתר בכנסים הרפואיים האזוריים שארגן איגוד הרופאים המצרי, והשפעתם על יצירת קהילה מקצועית ערבית כלל-אזורית. המחקר גם את ממפה ההשפעה האזורית של בתי הספר לרפואה בביירות, את המקומות מהם הגיעו הסטודנטים והמקומות בהם עבדו הבוגרים. המחקר עוסק בשתי דוגמאות מרכזיות. ראשית, בהיווצרותה של קהילת הרופאים המצרים בשלהי המאה התשע-עשרה, לאחר שמנהל הכיבוש הבריטי הגביל מאוד את מספר המתקבלים לבתי הספר, הם למדו בצרפת, גרמניה ולבנון, ובהדרגה, בנו מחדש קהילה רפואית שהתקיימה במצרים ערב הכיבוש. שנית, מחקר שנערך בשיתוף עם ד"ר יוני פורס עוסק בהיווצרותה של קהילת הרופאים הפלסטינים, שלמדו בדרך כלל בביירות, השתלבו במנהל הבריטי והקימו מרפאות פרטיות ברחבי הארץ. שני מחקרים נוספים עוסקים במחלות מדבקות: במגפת הכולרה שפרצה במצרים בסתיו 1947 והגיעה אליה ככל הנראה יחד עם הכוחות הבריטים שנסוגו מהודו; וכן בתפקידם של מלחים בהעברתה של עגבת סביב אגן הים התיכון. שני המחקרים הללו עוסקים, בדרך זו או אחרת, בהשפעתה של תנועה אנושית על היווצרותה של היסטוריה החוצה גבולות לאומיים ומשלבת בין בני אדם לבין חיידקים.