כולנו מכירים את המראה המרהיב של שדה חיטה הממתין לקציר, כולו שיבולים-שיבולים זקופות ועמוסות גרעינים. לכאורה – אחד המראות הטבעיים והקדומים ביותר בעולם. ובכן, מסתבר שלא כך הוא: השיבולים המאוגדות, כלומר שיבולים שנשארות שלמות לאחר שהבשילו, הן תוצר של תירבות החיטה בידי האדם עם התפתחות החקלאות, לפני כ-10,000 שנה בלבד. תכונה זו היא ההבדל המרכזי בין החיטה התרבותית שנקצרת בידי אדם לבין אִמה הקדמונית, חיטת הבר – ששיבוליה מתפרקות ומפיצות את הזרעים לכל עבר, כדי שינבטו במרחק-מה זה מזה בעונת הגשמים הבאה. במחקר זה, קבענו את רצף הדנ"א של גנום חיטת הבר, והשווינו אותו לרצפי הדנ"א של זני חיטה תרבותיים. בעקבות ההשוואה, איתרנו שתי מוטציות גנטיות האחראיות על תכונת השיבולים המאוגדות. שתי המוטציות הללו נמצאות בכל זני החיטה התרבותית שגדלים היום ברחבי העולם, אך לא בחיטת הבר. ה"חותמת" הגנטית הזאת היא מעין לוגו, סימן מסחרי של חיטה תרבותית. חיטת הבר מתאפיינת בתכונות חשובות, שיוכלו לסייע לנו להשביח את זני החיטה התרבותיים. כמה מתכונות אלה הן תכולה גבוהה של חלבון ומינרלים, עמידות בפני מחלות צמחים והתאמה טובה יותר לתנאי חום ויובש. באמצעות הכלים הגנומיים שפותחו במסגרת המחקר, נוכל לאתר בגנום החיטה גם גנים האחראים לתכונות נוספות – כמו ערך תזונתי, יצרנות (יבול), עמידות בפני מזיקים, עמידות בפני תנאי אקלים משתנים כמו קור, חום ויובש, ועוד. מידע זה צפוי לשמש בסיס חיוני לשיפור עתידי של זני החיטה שמגדל האדם – כמענה מרכזי לאתגר קריטי ביותר: הזנת האנושות במאה ה-21.