דמיינו את המצב הבא: אתם בטיול תרמילאים בחו"ל אחרי יום ארוך ומפרך. כל רצונכם הוא למצוא משהו לאכול. אתם מוצאים מסעדה קטנה ונחמדה – האוכל טוב והמלצר ידידותי מאוד. אתם מרגישים שעליכם להשאיר תשר, אולם אין בידכם הרבה כסף והסיכויים שתחזרו לאותה מסעדה קטנים מאוד. אם המוטיבציה שלכם היא רק למקסם את הרווח שלכם, כנראה שתשאירו תשר קטן, אם בכלל. לעומת זאת, אם אכפת לכם מהדדיות, כנראה שתהיו מוכנים לשלם על מנת לתגמל את המלצר על השירות הטוב שקיבלתם. האם אפשר לומר שלרוב בני האדם יש נטייה בסיסית לכאן או לכאן? מחקרים רבים כבר הפריכו את ההנחה של המודל הכלכלי הסטנדרטי לפיה כל או רוב האנשים פועלים על מנת למקסם את האינטרס האישי שלהם. מתברר כי גם הוגנות חשובה לאנשים, כמו גם אמון והדדיות. כל אלה משחקים תפקיד חשוב בסיטואציות כלכליות. אלא שהמחקר שלנו ביקש לקבל תמונה מורכבת יותר של המצבים בהם יש קונפליקט בין האינטרס האישי שלנו וההעדפות החברתיות שלנו. רצינו להבין האם אנחנו באופן בסיסי, אוטומטי, מוּנעים למקסם את האינטרס האישי שלנו ולכן זקוקים למשאבים קוגניטיביים – ״אנרגיה נפשית״ – על מנת להתנהג על פי ההעדפות החברתיות שלנו, או שהמצב הוא הפוך ונטייתנו הטבעית היא להתנהג על פי ההעדפות החברתיות שלנו ולא למקסם את האינטרס האישי? כיצד ניתן לענות על שאלה זו? נשוב לדוגמה שאיתה התחלנו: בהגיעכם לאותה מסעדה בחו״ל אתם עייפים ומותשים, ולכן אפשר להניח שבמצב כזה תפעלו לפי נטייתכם הטבעית, כלומר בהתאם להעדפות האוטומטיות שלכם, ולא באופן מחושב. אם נגלה כי במצב של עייפות, שמניעה לפעולה יותר ״טבעית״ ופחות מחושבת, אנשים לרוב מעניקים תשר נאה, אפשר להניח שהנטייה הבסיסית שלהם אינה למקסם רווח אלא דווקא לממש את ההעדפות החברתיות שלהם. ולהפך: אם במצב כזה נגלה שאנשים לרוב מעניקים תשר קטן, אפשר ללמוד מכך על הנטייה של בני אדם למקסם את האינטרס האישי בתנאים שבהם אין להם ״אנרגיה״, כלומר משאבים קוגניטיביים, כדי לקבל החלטה שתואמת יותר את העדפותיהם החברתיות. על מנת לענות על השאלה הזאת השתמשנו במשחקים כלכליים שבהם ערכנו מניפולציה על המשאבים הקוגניטיביים שהיו זמינים למשתתפים במחקרים שלנו, ובחנו האם הבחירות נטו להיות יותר מכוונות עצמי או תואמות העדפות חברתיות. מצאנו שהנטייה להתנהג בהדדיות דווקא גדלה במצב של חסך במשאבים, גם אם להתנהגות ההדדית יש מחיר. הדבר נכון הן לגבי הדדיות חיובית – למשל, הענקת תשר גדול יותר, על חשבון האינטרס שלנו לשמור את הכסף לעצמנו – והן לגבי הדדיות שלילית – התנהגות שלילית שלנו שבאה בתגובה להתנהגות שלילית כלפינו, על אף שאנו צפויים לשלם על כך מחיר. בסיטואציות כאלה אנשים נוטים באופן אוטומטי למקסם את ההעדפות החברתיות שלהם על פני מקסום רווחים. יחד עם זאת, במשחק אחר שבו הייתה למשתתפים אפשרות לרמות ולמקסם את הרווח האישי שלהם, מצאנו שתחת לחץ זמן נטייה זו דווקא עלתה ולא ירדה. רק כאשר למשתתפים היה מספיק זמן, ולא היו להם הצדקות, הם נמנעו מלרמות. באופן דומה, תחת חסך במשאבים קוגניטיביים, משתתפים הקצו פחות מהמשאבים שלהם לאחרים, התנהגות המבטאת נטייה בסיסית למקסם אינטרס אישי. ממצאים מעורבים אלה מצביעים על כך שנטייתנו הבסיסית למקסם רווח או למקסם את העדפותינו החברתיות כנראה תלויה בסיטואציה שבה אנו נמצאים. כאשר אנחנו מגיבים בהדדיות להתנהגות חיובית או שלילית כלפינו, אנחנו עושים זאת בצורה אוטומטית. מנגד, כאשר אנחנו נמצאים בסיטואציה חברתית ללא יחסי חליפין ברורים, אנחנו נוטים למקסם את הרווח האישי שלנו. יש צורך במחקרים נוספים על מנת להבין טוב יותר את המאפיינים של הסיטואציות שבהם האינטרס האישי קודם להעדפה החברתית ולהפך.