לישמניאזיס היא מחלה שנגרמת מטפיל מסוג לישמניה. נקבת זבוב החול מעבירה אותו לאדם (או לבעלי חיים) במציצת דם והוא מתרבה בתאי מערכת החיסון, למשל באלו של העור. היא נדבקת בטפיל לאחר שהיא עוקצת חיות נגועות ומעבירה אותו הלאה (כלומר, היא גם מדביקה את החיות בטפיל וגם נדבקת מהן). בני האדם נדבקים בו לאחר שהיא עוקצת אותם. היא פעילה בעיקר בחודשי הקיץ, בערב ובלילה. הביטוי הקליני וחומרת הלישמניאזיס תלויים בזן של הטפיל ובתגובה הספציפית של האדם להדבקה. ידועים כ-20 זני לישמניה שגורמים למחלות. אחד הזנים שקיימים בארץ, בין השאר באזור הגליל המזרחי, ירושלים ומעלה אדומים, הוא לישמניה טרופיקה, שתפוצתו עולה בשנים האחרונות. החיה המאכסנת העיקרית שלו היא שפן הסלע. הוא עשוי לגרום למחלה שמתבטאת לרוב בנגעים עוריים רבים שמתכייבים ועלולים לגרום לצלקות ובהחלמה אטית (לרוב עד שנה). מחקרים העריכו שייתכן קשר בין התפשטותה הגיאוגרפית של הלישמניאזיס והתפרצותה לבין שינויים סביבתיים שהובילו לכך, כגון שינויי אקלים – בייחוד עלייה בטמפרטורות – אשר משפיעים על תפוצת זבובי החול. מחקרנו, שבו היו שותפים גם הדוקטורנט יוני וייץ וד"ר דוד מאיר, הוא מחקר ראשון מסוגו שבוחן את הקשר הישיר בין טמפרטורה, שימושי קרקע (על ידי בני אדם) ונוכחות של שפני סלע וזבובי החול, לבין התחלואה בלישמניה טרופיקה. בקיץ 2016-2015 ערכנו באזור הגליל המזרחי לכידות ליליות של זבובי חול במלכודות עם פחמן דו-חמצני כפיתיון, במסלעות מעשה ידי אדם – אזור המחיה העיקרי של שפני הסלע. נתוני הטמפרטורות באזור נאספו מתחנות השירות המטאורולוגי ואומתו עם הטמפרטורות שמדדנו באמצעות חיישנים בשדה. מצאנו קשר חיובי מובהק בין מזג האוויר בתחילת הלילה לבין כמות זבובי החול הבוגרים הפעילים (פעילות שבין היתר מתבטאת ברבייה מינית ועקיצות); ככל שהטמפרטורות בשעות אלו היו גבוהות יותר – כך היו יותר זבובי חול בוגרים פעילים. מצאנו זאת באמצעות אומדן כמותי של מיני הזבובים (שיטה שנקראת N-mixture models). כפי הנראה כמותם של זבובי החול עולה בקיץ (הם זקוקים לטמפרטורות גבוהות לשם רבייה ובקיעת הביצים), ועקב כך גוברת החשיפה אליהם ועולה הסיכון של בני האדם ובעלי החיים להיעקץ ולהידבק בטפיל הלישמניה. בקיץ 2016 ערכנו לכידות של זבובי חול גם באזור מושב אליפלט (ברמת כורזים מדרום לראש פינה), בחמישה סוגים של שימושי קרקע (הדומיננטיים באזור) – מסלעות, שטח עשבוני (שטח פתוח שמשמש ברובו למרעה בקר), גינון (גינות פרטיות וציבוריות), מטעים, ושטח נטוע (בחרובים) לא חקלאי. נמצא כי נוכחות זבובי החול הבוגרים הפעילים (ובהם הנקבות שמעבירות את הלישמניה טרופיקה) קיימת בעיקר ליד המסלעות ויורדת בחדות עם ההתרחקות מהן; זבובי החול מצויים יותר בסמוך לשפני הסלע כיוון שהם כאמור עיקר מזונם (יותר של הנקבות). בקיץ 2017 בחנו את הקשר בין נוכחות זבובי החול לבין גורמים סביבתיים במסלעות באזור הירדן ההררי באמצעות לכידות זבובי חול ותצפיות על שפני הסלע באזור. מצאנו כי עם העלייה בנוכחות שפני הסלע, עולה גם נוכחות זבובי החול הפעילים. בנוסף, גילינו כי ככל שהמסלעה גדולה יותר, כך עולה כמות זבובי החול. לאחר מכן בחנו את הקשר בין הטמפרטורה ושימושי הקרקע – המסלעות – לתחלואה בלישמניה טרופיקה ב-2000-2017; השווינו בין נתוני התחלואה של נפת כנרת ממשרד הבריאות לבין נתוני הטמפרטורה הממוצעת של שעות הפעילות של זבובי החול (בחודשי הקיץ, בתחילת הלילה), שהתקבלו מהשירות המטאורולוגי. נמצא כי מספר החולים עלה בהתאם לעלייה בטמפרטורות של תחילת הלילה (קשר חיובי מובהק). עשינו חלוקה של השנים – מ-2000 ועד 2013 (אז נערכה תוכנית פיילוט של המשרד להגנת הסביבה להרחקת המסלעות שסמוכות ליישובים ברמת כורזים), ומ-2014 ועד 2017 (לאחר הרחקתן). נמצא קשר בין הטמפרטורה לתחלואה רק בשנים 2013-2000. בחנו את הקשר בין שימושי הקרקע לתחלואה גם באמצעות סקרים ומידע שאספנו מתושבי שלושה יישובים ברמת כורזים, שבהם נתבקשו לדווח על תחלואה בלישמניה טרופיקה, ומיפינו בעזרת ArcGIS (מערכת מידע גיאוגרפית) את הבתים של אלו שחלו. בשלושת היישובים נמצא קשר מובהק בין מגורים בקרבת מסלעות מעשי ידי אדם לבין תחלואה בלישמניה טרופיקה. כך, יתכן שבני האדם מעודדים את התפשטות המחלה בעקיפין.