צבירי גלקסיות, המערכות הגדולות ביותר ביקום, משמשים כלי חשוב במחקר הקוסמולוגי ובחקר תופעות אסטרופיזיקליות רבות, בהן היווצרות והתפתחות גלקסיות בסביבה צפופה, עידוש כבידתי, ותהליכים שונים המתרחשים בגז החם הנמצא בצבירי גלקסיות. במסגרת המודל המקובל כיום, צבירים מתפתחים באופן היררכי, על ידי מיזוגים של מערכות קטנות יותר וספיחה של חומר. תהליך זה משפיע מאוד על הבנת ההיקף של האנרגיה האפלה (האנרגיה שאנו מעריכים שקיימת ביקום על מנת להסביר את האצת קצב התפשטותו), המסה של חלקיק הנייטרינו ופרמטרים קוסמולוגיים נוספים שערכם אינו ידוע באופן מדויק. הבנה של תהליכי ההתפתחות של צבירי גלקסיות חשובה מאוד לצורך ניתוח של סקרי שמים המשמשים להערכת הפרמטרים הקוסמולוגיים וכן לבניית מודלים של התהליכים האסטרופיזיקליים בתוך הצבירים. ניתן למדוד פרמטרים קוסמולוגיים מסוימים על ידי השוואה בין השכיחות המספרית הנצפית של צבירי גלקסיות והערכות תיאורטיות של שכיחותם. מכיוון שמדידה ישירה של מסת הצביר מהווה אתגר תצפיתי קשה, ניתוח של סקרי שמים גדולים מתבסס בדרך כלל על הערכה של המסה הכוללת על בסיס מדידת הגז שבצבירי הגלקסיה, שלרוב מהווה כ-10-13% מהמסה הכוללת. סקרים גדולים שנערכו לאחרונה שיפרו במידה ניכרת את יכולות הניתוח הסטטיסטי של אוכלוסיית הצבירים. בעבודה זו פיתחנו גישה שמטרתה לגשר בין הדמיות מפורטות שדורשות זמן חישוב ארוך לבין מודלים אנליטיים פשטניים. הגישה שלנו מבוססת על יצירת ״עצים״ המייצגים שלבים שונים בהתפתחות ההיררכית של צבירי גלקסיות (כל ענף מייצג שלב בהתמזגות לקראת יצירת צביר גדול יותר). ניתן להשתמש בכלי זה לצורך ניתוח של תצפיות של אוכלוסיית הצבירים תוך התחשבות באי הוודאויות בפרמטרים הפיזיקליים שמתארים אותם.