מטרת מחקר זה הייתה להציע מודל תיאורטי חדש לזיהוי אסטרטגיות יעילות לוויסות רגשות הנוגעות למודעות עצמית – למשל, אשמה, בושה, גאווה – לעומת רגשות בסיסיים – למשל עצב, כעס, הנאה. ההשערה שבחנו הייתה שאסטרטגיות ויסות שעובדות דרך הרחקה פסיכולוגית וחשיבה מופשטת, מנגנונים שעומדים גם בבסיס העירור של רגשות מודעות עצמית, יהיו יעילים בהפחתת העוצמה של רגשות בסיסיים אך לא בהפחתת העוצמה של רגשות מודעות עצמית. אסטרטגיות יעילות להפחתת עוצמה של רגשות מודעות עצמית הן כאלה המתבססות על פרספקטיבה קרובה וחשיבה קונקרטית. מחקרים שנעשו במסגרת פרויקט המחקר הניבו מספר ממצאים מעניינים מאוד. ראשית, מצאנו שאכן עיבוד מופשט יעיל בהפחתת עוצמה של רגשות בסיסיים כמו כעס, עצב ופחד אולם עיבוד קונקרטי דווקא נמצא יעיל להפחתת עוצמה של רגשות מודעות עצמית כמו בושה ואשמה. מצאנו גם שעיבוד מופשט ומרחק פסיכולוגי גדול יעילים בוויסות גועל פיזי אבל לא בוויסות של גועל מוסרי – רגש שמערב חשיבה מופשטת. לבסוף, ביחס לרגשות חיוביים, מצאנו שחשיבה על רגש גאווה – רגש שמערב חשיבה מופשטת – מביאה לדחיית סיפוקים רבה יותר אצל ילדים ושיתוף ואמון רב יותר אצל מבוגרים, התנהגויות המערבות מטרות ארוכות טווח, ושגם הן דורשות חשיבה מופשטת.