האם יש דרך "אנושית" לווסת את עומסי התנועה בכבישים? במחקר זה נבדק הרעיון של שימוש באסטרטגיה מעולם תורת המשחקים, המבוססת על שיתוף פעולה בין נהגים כדרך לווסת את עומסי התנועה. כיום כל נהג בוחר את מסלול הנסיעה שלו בין מוצא ליעד באופן עצמאי על בסיס מידע המסופק ממערכות מידע ואפליקציות GPS, הממליצות על המסלול הכי קצר. התוצאה היא שכל הנהגים החולקים מוצא ויעד משותפים נוסעים בסופו של דבר כמעט אותו זמן בממוצע. למצב זה קוראים שיווי משקל. אך מצב זה איננו בהכרח אופטימלי, שכן ניתן לחשוב על מצב שבו חלק מהנהגים נוסעים בדרכים צדדיות ומוותרים על הזמן שלהם,על מנת שהצירים המרכזיים יתפנו ויאפשרו לחלק גדול מהנהגים ליהנות מזמן נסיעה קצר יותר בממוצע. מצב זה נקרא אופטימום מערכתי – אך הוא פוגע בשוויון בין הפרטים במערכת. במסגרת המחקר נבדק הרעיון של יצירת שיתוף פעולה, באופן כזה שאף נהג לא ייפגע יתר על המידה. איך זה התבצע? באמצעות שימוש במנגנון פשוט של הקצאה הוגנת של מסלולים ארוכים וקצרים, השומרת על שיעור תחלופה גבוה מספיק בין הנהגים. את ההקצאה של המסלולים קבעה מערכת המידע המכווינה את הנהגים בהתאם להמלצות מסלול אישיות, הניתנות לנהגים בתוך אפליקציות הכוונה (GPS) כדרך לשכנעם לבחור לשתף פעולה עמה. המחקר בוצע באמצעות שימוש בסימולציות מחשב וניסויי מעבדה עם משתתפים שבהן הוצגה אותה בעיה של בחירה יומיומית בין שני מסלולים חלופיים להגעה מהעבודה לבית. בסימולציות נבדקו כללי התנהגות פשוטים שנועדו לדמות התנהגות אפשרית של נהגים כאשר הם באים לבחור את מסלול הנסיעה, והאם לציית להמלצות ההכוונה. נבדקו סביבות רשת שונות, המכילות אורכים שונים של הכבישים, סדרים שונים של המלצות המסלול ותמריצים שונים. התוצאות הראו כי מערכת תמריצים המבוססת על שילוב של תשלומים ותגמולים יכולה לשפר את יעילות זמן הנסיעה במערכת הכבישים בצורה הטובה ביותר. כמו כן, התגלה כי הסדר שבו המלצות המסלול ניתנות לנהגים הוא בעל השפעה קריטית על יעילות המערכת. לדוגמה, לסדר מבוסס תור יש השפעה טובה בהרבה מסדר המבוסס על אקראיות. על בסיס תוצאות הסימולציה התבצע ניסוי מעבדה עם משתתפים הבוחן את יעילותן של המלצות המסלול. נמצא כי המשתתפים הגיבו בצורה הטובה ביותר כאשר מערכת ההכוונה פעלה על בסיס הקצאת תור וכללה גם מנגנון של "שכר ועונש", כאשר התגמול ניתן עבור שיתוף פעולה והתשלום כנגד אי שיתוף פעולה. ללא שימוש בתמריצים היה הרבה יותר קשה לשכנע את המשתתפים להתמיד בשיתוף פעולה, דבר שהביא לביצועים פחות טובים וזמני נסיעה ארוכים יותר. ממצאי המחקר יכולים לשמש לפיתוח של מערכת הכוונה תבונית לרכבים אוטונומיים "ללא נהג" שבהם לנוסע יש בהכרח עיסוק מופחת בבחירת המסלול כל עוד יש ודאות מספקת להגעה ליעד בזמן הרצוי.