קשה לתאר את חיי היום יום ללא חומרים המכילים פלואור. חומרי בידוד, חומרי שטח, חומרי קירור, חליפות אסטרונאוטים, וריאציות רבות של טפלונים – כל אלה מכילים פלואור. הרבה מאוד תרופות מודרניות וחומרים המשפיעים לטובה על החקלאות מכילים גם הם את האטום הזה. פלואור אלמנטרי לעומת זאת נחשב עד לפני זמן לא רב ליסוד מאוד אלים שבמגע עם חומרים אורגניים הורס אותם מיד. אנו הוכחנו במחקרנו שבתנאים מיוחדים פלואור יכול להיות ריאגנט (מחולל תגובות) עדין ויותר מכך, מאוד סלקטיבי ולכן מאוד שימושי. אטום זה יכול לשמש למטרות פלואורינציה של תרופות רבות, אך יחד עם זאת גם למטרות של החדרת חמצן במקומות שלא ניתן להכניסו בצורה אחרת. אנו התחלנו להראות שמולקולת הפלואור הינה ריאגנט מאוד ורסטילי היכול לשמש להכנת חומרים שניתן היה רק לחלום עליהם לפני שהפלואור הוכנס לרשימת הריאגנטים ה"לגיטימיים". יותר מכך, כל התגובות שהפקנו בעזרת יסוד זה הינן דוגמה מצוינת לכימיה "ירוקה", הואיל והממס הינו ברובו מים, ותוצר הלוואי העיקרי הינו תמיסה מימית של HF שבעקבות סתירה עם בסיס הופך למלח פלואורידי שאין לו שום השפעה מיוחדת (ממילא מלחים אלו מהווים מרכיב קרדינלי של פני כדור הארץ). וכך לדוגמה בתקופת המענק הרלוונטי יצרנו תגובה בין פלואור אלמנטרי למים (בנוכחות אצטוניטריל) וקיבלנו ריאגנט היכול להעביר חמצן למולקולות רבות שלא ניתן היה לחמצנן עד כה. פרסמנו מאמרים המסבירים ומדגימים נושא חדשני זה.