התא הנפוץ ביותר בעצמותיהם של כמעט כל בעלי החוליות קרוי אוֹסְטֵאוֹצִיט. האוסטאוציטים, הנחשבים ל״מוח״ של העצם, מנטרים את העומסים הפועלים עליה ומגייסים תאים בוני-עצם והורסי-עצם לפי הצורך – גם כדי לתקן נזקים וגם כדי להתאים את מבנה העצם וצורתה לשינויים בעומסים הפועלים עליה. האוסטאוציטים נמצאים בתוך רקמת העצם במספרים עצומים כמעט בכל בעלי החוליות, ובכלל זה גם חלק מהדגים (כגון הקרפיון) – אך ברוב המוחלט של הדגים המפותחים אבולוציונית, תאים אלה נעלמו לחלוטין. מחקרנו עסק בתיאור המבנה והתכונות המכניות של עצם חסרת אוסטאוציטים, ובבדיקה אם עצם זו יכולה להתאים את המבנה שלה בתגובה לעלייה בעומס, וכן אם היא מסוגלת לתקן נזקים, למרות חסרונם של תאים אלו. ממצאינו הניבו תיאור מפורט, ברזולוציה גבוהה, של המבנה והתכונות המכניות של העצמות חסרות האוסטאוציטים של דגים מפותחים. כמו כן הראינו כי עצמות אלו אכן מגיבות לעלייה בעומס ומסוגלות גם לתקן נזקים לעצם, ופענחנו את המנגנונים המאפשרים זאת בהיעדר אוסטאוציטים. הראינו כי תכולת המינרלים בעצמות ללא אוסטאוציטים דומה לתכולת המינרלים בעצמות דגים המכילות תאים אלה, וגם התכונות המכניות (בייחוד הקשיחוּת) שלהן דומות, או אף עולות על אלו של עצמות דגים המכילות אוסטאוציטים. מצאנו כי את תפקיד התאים הללו בניהול תהליכי ההתאמה נוטלים תאים מייצרי עצם (אוסטאובלסטים), תאי סחוס ותאים הקרויים קורדובלסטים. כל סוגי התאים האלה אינם נמצאים בתוך רקמת העצם אלא בסמוך למשטחיה החיצוניים.