המחקר שלי עוסק בהתרחבות התופעה של אבות ביפן המעוניינים להיות שותפים בגידול הילדים ובעבודות הבית. תופעה זאת מעניינת על רקע אי השוויון המגדרי ביפן והתפיסה שהייתה רווחת עד לאחרונה, שמקומן של נשים בבית ושעל הגברים להיות המפרנסים היחידים. התופעה מעניינת במיוחד על רקע העובדה שהממשלה היפנית מעורבת בעידוד הגברים להיות שותפים מלאים יותר בבית. הסיבה העיקרית לכך היא "משבר הילודה" אשר הפך לאחת הדאגות העיקריות של ממשלת יפן. עם זאת, במחקר מתברר שבעוד שיש יותר גברים ביפן אשר מעוניינים בשינוי התפקידים המגדריים ואשר דוחים את התפקיד של "האב הנעלם" אשר אפיין את דור אבותיהם שהיו מושקעים כולם ורובם בעבודה, תנאי העבודה ביפן לא פעם אינם מאפשרים לגברים להיות שותפים. במילים אחרות, למרות שישנם חוקים ותקנות שמאפשרים תנאים נוחים לגברים להיות שותפים בבית ובגידול הילדים, כמו חופשת לידה לגברים, מקומות העבודה לא תמיד מאפשרים זאת. גם גברים אשר עושים שימוש בתקנות המתקדמות לחופשת לידה בדרך כלל יוצאים לחופשה של שבוע או פחות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שייתכן ואותם "אבות חדשים" נושאים עמם בשורה לשינוי ביחסים המגדריים ביפן. אמנם מדובר בשינוי איטי ולא מהפכני אך אין ספק שיפן עוברת כיום תהליכי שינוי גם בתחום היחסים המגדריים ומבנה המשפחה.