לארמית היסטוריה מפוארת כשפת תרבות בעלת ספרות ענפה. עד לכיבושי האסלאם שגשגה הארמית באזורנו ומאז המאה השביעית לספירה הכללית היא נתונה בדעיכה תוך צמצום מרחב הדיבור הארמי לאיי לשון קטנים או זעירים ששרדו בעיקר בצפון עיראק, דרום-מזרח טורקיה ומערב איראן. השפה הארמית מוכרת לציבור בארץ כלשון הגמרא, תפילת הקדיש ויצירות קודש נוספות. ספק אם רבים מודעים לעובדה שהארמית עודנה לשון חיה המדוברת כשפת אם. בישראל חיים רבבות מיוצאי כורדיסתאן וצפון-מערב איראן שזו שפתם הראשונה. עם זאת, השפה אינה מונחלת עוד לדורות הצעירים וימיה קצובים. כך ייתמו כ-3000 שנים של המשכיות רצופה, המקנה לבלשן עומק היסטורי נדיר ואפשרות להתבוננות מדוקדקת בשינויים מרחיקי הלכת שעיצבו את פני השפה מימיה הצעירים ביותר ועד לימי בלותה, דעיכתה וגסיסתה. המבקש לתעד את הארמית בת זמננו זוכה בתחום מחקר מיוחד במינו בזכות המגוון העצום של להגים שהתפתחו במרוצת הדורות במרחב הדיבור הארמי. החוקר מוצא עצמו נפעם לנוכח הספקטרום מרובה הגוונים של להגים ארמיים חיים, ולא אחת מגלה בעצמו להגים חדשים למדע. תנאי עבירוּת קשים, בייחוד בהרי כורדיסתאן, והיבדלות על רקע דתי-קהילתי, הביאו למצב שבו אוכלוסיות דוברות ארמית שחיו במרחק גאוגרפי קצר זו מזו נתייחדו בלהגים ארמיים עצמאיים ששיקפו את זהותם הנפרדת. מטרת המחקר העיקרית הייתה לאגד במילון מדעי אחד את כל הידע הרב שאספתי מדוברי השפה וממקורות כתובים, ובהתייחס לכלל להגי הארמית החדשה היהודית, וכך ליצור מעין אנדרטה למציאות לשונית שבקרוב לא תהיה עימנו. מטרה נוספת היא התחקות אחר מוצאי המילים ומקורותיהן בארמית העתיקה ופיענוח הקשרים הסבוכים ביניהן. במהלך המחקר הוקלטו כמאתיים דוברי ארמית מרחבי הארץ, מקריית שמונה ועד מושבי הנגב המערבי. רוב נתוני המילון מושתתים על ניתוח הקלטות אלה, חלקן הקלטות של הדובר האחרון של להג מסוים. חומר מילוני נוסף מתבסס על ניתוח כתבי יד בארמית חדשה יהודית השמורים בספריות אקדמיות ובאוספים פרטיים. המחקר הניב טיוטת מילון הכוללת את מכמניהם של למעלה מחמישים להגים יהודיים. בין אלפי הערכים המילוניים מילים וביטויים רבים שלא זכו לתיעוד עד כה, כגון מַיְסוֹרֶה ״כישוף שנועד לגרום לחתן אין-אונות בליל הכלולות״, שְׁרָיֶד חִ’תְנָא ״ביטול הכישוף הנזכר לעיל״; וכן, למשל, קָלָא מַרְמַנְתָּא ״מקוננת מקצועית״. תוצאה נוספת של המחקר היא חשיפת הדנ״א הלשוני הארמי המשותף למילים שצורתן משתנה מלהג מודרני אחד למשנהו. מילים כמו נָסִיסָא, נָתָ׳א, נַחָלָא ורְחַנְתָּא המציינות ״אוזן״ ודאי תישמענה לכל דובר עברית זרות, משונות ולא קשורות זו לזו, ועם זאת יש בידי החוקר עדויות נאמנות וכלים מדעיים שבאמצעותם ניתן להוכיח בבהירות רבה שכל הצורות השונות והמשונות האלה משתלשלות מהצורה אדנהתא, אחת מצורות הריבוי של המילה הארמית העתיקה אֶדְנָא ״אוזן״, ולפיכך הן מופיעות תחת ערך אחד במילון.