מדעי המחשב הם תחום דעת מדעי, ובבסיסו רעיונות יסודיים שמבטאים את מהות התחום. רעיון יסודי ומרכזי של מדעי המחשב, כנראה המרכזי ביותר, הוא הפשטה. מדעני מחשב צריכים להיות בעלי יכולת הפשטה גבוהה, כלומר לדעת להתעלם מפרטים כאשר יש בכך צורך, להכליל ולעבוד עם מושגים מופשטים, גם ברמות הפשטה גבוהות מאוד. ככלל, הם צריכים להיות בעלי יכולת לנוע באופן חופשי בין רמות הפשטה ולזהות את רמת ההפשטה בה נכון לעבוד בכל מקרה. במדינות רבות שמספרן גדל בהדרגה, ובהן ישראל, תחום מדעי המחשב משולב יותר ויותר בתוכניות לימודים תיכוניות, בתוכניות של חטיבת הביניים ואפילו של בתי ספר יסודיים. בדרך כלל התחום נלמד דרך תכנות. תכנות הוא אכן מרכיב של מדעי המחשב, אבל תחום מדעי המחשב כולל הרבה יותר מתכנות. מומחים רבים בהוראת מדעי המחשב מאמינים שתלמידים צעירים אינם מסוגלים ללמוד באופן משמעותי רעיונות עמוקים יחסית של מדעי המחשב, מעבר למושגים שאליהם ניתן להיחשף במסגרת לימוד תכנות, בהתחשב במגבלות קוגניטיביות הקשורות לגילם. בפרט, הם אינם מאמינים שתלמידים צעירים מסוגלים להגיע ללמידה משמעותית ומודעת של הפשטה במדעי המחשב. בשנים האחרונות פיתחתי מסגרת להוראת הפשטה במדעי המחשב לתלמידים צעירים. במחקר זה, בדקתי את ההשפעה של המסגרת הזו, כאשר היא משולבת בקורס מבוא למדעי המחשב לתלמידי כיתה ז', על יכולות ההפשטה במדעי המחשב של התלמידים. הממצאים הראו פערים ברורים וגדולים בלמידה לטובת קבוצת הניסוי שהתנסתה במסגרת ההוראה שפיתחתי. כלומר, בניגוד לדעותיהם של מומחים רבים להוראת מדעי המחשב, ניתן ללמד באופן משמעותי הפשטה במדעי המחשב כבר בקורס המבוא למדעי המחשב, ואפילו לתלמידים צעירים ללא ידע מוקדם במדעי המחשב.