הפיכתו של נוזל לרסס טיפות הנו תהליך מורכב אשר נמצא בשימוש ביישומים רבים, והוא רלוונטי בתחומים טכנולוגיים שונים כגון רפואה, ייבוש, קירור על ידי אידוי ובעירת דלק בתנורים, טורבינת גז, מנועי דיזל, מנועים רקטיים ועוד. לעתים רבות, ככל שתרסיס הטיפות עדין יותר, כך גם התנאים הנוצרים עבור התהליך הטכנולוגי הייעודי טובים יותר. אחד המכשירים הנפוצים המשמשים ליצירת תרסיס הוא מתז לחץ ערבולי (Pressure Swirl Atomizer) המספק רסס עדין. החיסרון העיקרי שלו הוא הלחץ הגבוה של הנוזל אשר נדרש להפקת התרסיס העדין. ידוע כי הזרקה של סילון עזר של גז מסביב לסילון הנוזל עשוי לשפר את תהליך ההתזה; שכן כאשר לחץ הנוזל במעלה הזרם של חריר המרסס הוא נמוך נוצר סרט נוזלי אשר לו צורה חלולה הדומה לבצל חלול. המבנה הנוזלי החלול מתפרק במורד זרם לנתזי טיפות בעלי קטרים גדולים יחסית (תרסיס גס). נמצא כי תוספת של אוויר מסוחרר המקיף את הסרט הנוזלי בסמוך ליציאה מנחיר המרסס יכול לשפר את איכות הריסוס בצורה משמעותית. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את מנגנון המעבר מריסוס של ״בצל״ חלול לכדי תרסיס עדין פתוח שנגרם על ידי האוויר המסוחרר המקיף את הנוזל. כמו כן, המטרה הייתה למצוא את השילוב הנכון של תאי הזרימה של הנוזל והאוויר המיטביים על מנת לעדן את הריסוס. פיתחנו משוואות המתארות את הטכניקה הזאת ואימתנו אותן על ידי מחקר ניסיוני מקביל; תהליך התפרקות הנוזל צולם על ידי מצלמה במהירות גבוהה, וכך התאפשרה התבוננות בפרטי תהליך ההתפרקות בצורה מפורטת. תוצאות המחקר ניתנות ליישום דרך עיצוב מתזים המיועדים לפעולה בלחץ נמוך ומבטיחים קבלת תרסיס עדין.