המחקר שלי מבקש להבהיר שאלות של זהות לאור עבודתו של ולטר בנימין, המשמש כאן הן כפילוסוף ומבקר ספרות, הן כיוצר של יצירת ספרות גדולה: "ילדות בברלין". בנימין משמש בו בזמן גם כמסגרת התיאורטית של המחקר וגם כאחד ממושאיו הראשיים. זו הסיבה שהיוצרים העיקריים שהדיון מוקדש להם הם שניים מהיוצרים המרכזיים ביותר לבנימין עצמו: שארל בודלר ומרסל פרוסט. בנוסף, המחקר גם שופך אור על מושג הזהות בהקשר ישראלי עכשווי, והחלק האחרון שלו הוא דיון משווה בין בנימין להיידגר. מבחינה טכנית, המחקר בנוי בצורה כרונולוגית: אני פותח בבודלר כנציג בעיית הזהות באמצע המאה התשע-עשרה, ועובר לפרוסט, כאמצעי לבחון שאלות של זהות החל ממפנה המאות התשע-עשרה והעשרים ועד למלחמת העולם הראשונה ומה שבא בעקבותיה. אני מסיים בבנימין ובהיידגר, כנציגים של זהות אישית ולאומית, בעיקר גרמנית וגרמנית יהודית, באמצע המאה העשרים, עד וכולל מלחמת העולם השנייה. הבחירה בארגון הכרונולוגי נועדה להדגיש את חשיבות הזמן בתור ההקשר שבתוכו בעיות של זהות מופיעות, ואז מקבלות את צורתן הייחודית. המחקר בגרסתו הסופית יקדם את הבנת מושג הזהות הן בהקשר האישי, הן בהקשר הלאומי, בתוך כדי שימת דגש על מושג הזמן כגורם מפתח בעיצוב של שתיהן.