ראשיתו של המחול הישראלי בשנות העשרים של המאה העשרים, וצמיחתו טעונה הן במניעים לאומיים בהשפעת הציונות והן בתנופה מהפכנית בהשראת המודרניזם. מחקר זה עוסק בראשית המחול המודרני הישראלי ובוחן, במונחים של לימודי מחול ולימודי תרבות, את אופני עיצובו והבעתו ואת משמעויותיו וחשיבותו בהקשר התרבותי, במיוחד ביחס ללאומיות ולסוגיות של זהות תרבותית. יוצרי המחול הישראלי השתתפו והיו מעורבים מאוד בייסוד ובביסוס התרבות העברית, תוך שהם חותרים למצוא וליצור צורות מחול מודרני ייחודיות שהן מקומיות ולאומיות גם יחד. מכאן שהמחול המודרני הישראלי המוקדם היה פרויקט ניסיוני מעיקרו, ואכן לא פעם עורר דיון ציבורי בנוגע לייעודו האמנותי והלאומי. יתרה מזו, האתגר הראשי שעמד בפני אמני המחול – החתירה ליצירת צורות מחול חלוציות בארץ "חדשה-ישנה" ובמסגרת תרבות בראשית התהוותה – מיד העמיד אותם בעמדה אמביוולנטית וחמקמקה: בין מערב למזרח, לאומיות ואינדיבידואליזם, פרספקטיבה תרבותית פנימית וחיצונית. פוזיציה מורכבת זו מאפיינת ומייחדת את המחול המודרני הישראלי המוקדם, ולכן היא המסגרת שמבנה ומכוונת את התימות המרכזיות של מחקר זה. המחול המודרני הישראלי המוקדם, למרות חשיבותו – האמנותית והתרבותית כאחד – זכה להמשגה תיאורטית מועטה בלבד, ומטרה עיקרית של המחקר הנוכחי היא לתרום באופן משמעותי להמשגתו. הואיל ומבע המחול מבוסס קודם כול על תנועה והבעה גופנית, מחקר זה מתמקד באסטרטגיות מרכזיות של תרבות פיזית ואידיאולוגיות סומטיות (כלומר, הקשורות לגוף האדם) בשיח המודרניסטי והציוני, כמו גם במחול התיאטרוני המודרני. זאת במטרה לגלות את הערכים, האסתטיים והתרבותיים כאחד, של המחול הישראלי כמקרה מיוחד של מחול מודרני, תוך המשגה של המבע והפרקטיקה שלו ביצירה של חמישה יוצרי מחול בולטים: ברוך אגדתי, רינה ניקובה, ירדנה כהן, גרטרוד קראוס ושרה לוי-תנאי. מאחר שהיצירה של רוב האמנים האלה אינה מתועדת באופן מלא או מדויק, מטרה ראשית של המחקר היא לאתר תיעוד מילולי וחזותי של עבודתם. המחקר מורכב משלושה שלבים עיקריים: 1. עבודת ארכיב שמטרתה לאתר ולאסוף תיעוד חזותי ומילולי רב ככל האפשר על חמשת הכוריאוגרפים, כדי ליצור בסיס מידע להמשך המחקר. 2. ניתוח דרמטורגי, כלומר ניתוח שמתרכז בקיטלוג ואירגון המידע לפי קריטריונים של מחול ומופע תיאטרוני, כמו עלילה, קומפוזיציה תנועתית, מוסיקה ועיצוב במה ותלבושות. זאת כדי ליצור כרוניקה של עבודת הכוריאוגרפיים ולבסס מסגרת התייחסות לניתוח המושגי. 3. ניתוח מושגי שנשען על שדות שונים של לימודי מחול ותרבות בהתאם למאפייני היצירה של כל אמן/נית, כמו גם על מגמות משותפות כדוגמת החתירה ליצירת צורת מחול מודרני מקומית, לאומית. תוצאות המחקר הדרמטיות ביותר מוצגות בעבודה הארכיונית ובעיבוד המידע: הקיטלוג המפורט של עבודות הכוריאוגרפים מגלה ממצאים לא ידועים, במיוחד ביחס לעבודתם של אגדתי, כהן וקראוס. צפות פרספקטיבות חדשות על הפרקטיקה והיצירה של האמנים המדוברים שחושפות היבטים עלומים של עבודתם, ומשנות במידה ניכרת את תפיסתם כיוצרי מחול וכפיגורות תרבותיות.