התלמוד הבבלי, יצירת הענק של תקופת חז"ל, טרם זכה למהדורה מחקרית המבוססת על דרישות המחקר במדעי הרוח של היום, והמתייחס למגוון היבטים: ספרות, היסטוריה, חקר הדת, התפתחות ההלכה והאגדה, חקר הלשון ומשפט השוואתי. המחקר הנוכחי נועד לתרום מעט להשגת היעד הגדול הזה. זוהי משימה רחבת היקף. הפרשנות המסורתית עשירה מאוד, ואילו המחקר האקדמי העוסק בתלמוד באופן שיטתי, סוגיא אחר סוגיא, הוא יעד שנעשו לקראתו צעדים אחדים בלבד. התפיסה המשתקפת במחקר זה קשובה הן לתהליכי התפתחות ספרותית ואסתטיקה והן לפרשנות המסורתית, באופן מבוקר. המחקר התנהל על פי כמה קווים כלליים: קביעת היחידות הספרותיות של "סוגיות" בזו אחר זו הבאות בתלמוד ללא סימון; הצגת טקסט הסוגיא לפי המבנה הפנימי שלה כפי שמתבקש בעיני החוקר; הבחנה בין המרכיבים ההיסטוריים של הסוגיא (דברי התנאים, דברי האמוראים ודברי העורך האנונימי); ופירוש האינטראקציה שביניהם. במסגרת המחקר נבדקו הנוסחים המופיעים בכתבי היד של התלמוד, ונערך פירוש לכל סוגיא המבוסס על מחקר מקורי, על רקע הפרשנויות המסורתיות וספרות המחקר מתקופות שונות ועד ימינו. נחקרה משמעותן של מילים קשות ונערכה השוואה תרבותית בענייני הלכה, נהגים דתיים ואמונות ודעות. פרק "השוכר את הפועלים", שנחקר במחקר זה, הניב תובנות רבות על קובצי האגדה המרהיבים ביופיים הקשורים לפרק זה, וכן הבנה של התפתחות במקצועות של המשפט העברי הנזכרים בפרק, כגון דיני פועלים, דיני שומרים ודיני עונשין, לאור חקר היחס ההדדי של יחידות ספרותיות.