חוש הטעם משמש לזיהוי הערכים התזונתיים של תרכובות מזון שונות לפני עיכולם וספיגתם ובכך מאפשר לבעלי חיים לבחור במזונות בעלי ערך תזונתי גבוה ולהימנע ממזון רעיל או מקולקל. לאחרונה התברר כי מנגנון זה חשוב גם בעופות, למרות שמערכת חישת הטעם שלהם היא מצומצמת בהשוואה ליונקים מבחינת מספר הגנים המעורבים בחישה ומספר פקעיות הטעם. דווקא בגלל פשטות יחסית זו, העוף מהווה מקרה בוחן מעניין לחקר הטעם. במחקר זה התמקדנו בחישת טעם מר בעוף. יצרנו "מבחן טעימות" עבור עופות, שמאפשר לבדוק באיזה ריכוז העופות מתחילים להבחין בין מים לתמיסה המכילה חומר מר - שכן הם נוהגים לשתות פחות ממנה. כמו כן, חקרנו את תכונות החומרים המרים והתאמתם המרחבית לקולטנים המזהים אותם, ופיתחנו דרך חישובית לחזות מרירות של חומר על פי המבנה הכימי שלו. מעבר לכך, הראינו כי הגנים הקשורים לחישת הטעם מתבטאים לא רק בחלל הפה, אלא גם במערכת העיכול של העוף. גם גילינו כי חשיפה של עובר העוף או האפרוח לטעם מר השפיעה על חישת הטעם ועל רמות ביטוי הגנים הקשורים לחישת הטעם ועל רמות ביטוי של אנזימי עיכול. על בסיס מחקר זה הקמנו מאגר מידע עבור מולקולות בעלות טעם מר עבור העופות. בנוסף להעמקת הידע הבסיסי של חישת הטעם, למחקר השלכות פוטנציאליות לענף הפטם, היות ולחישת הטעם עשויה להיות השפעה משמעותית על בחירה וצריכה של מזון ורווחתם של חיות המשק.