המחקר הנוכחי ביקש להעמיק את הידע על זוגיות שאכנה אותה "יחד אך לחוד" – מערכת יחסים זוגית שבה בני הזוג אינם נשואים ואינם גרים יחד באותו משק בית, אך יש להם מחויבות לטווח ארוך. מערכות יחסים כאלה מאופיינות בעצמאות כלכלית וחברתית רבה. במחקר זה שאלתי שלוש שאלות. הראשונה שבהן הייתה אם לבני הזוג יש כוונה לחיות יחד בעתיד, ואם הכוונה משתנה עם הגיל. הכוונה לחיות יחד בעתיד מבחינה בין מי שעבורו מגורים בנפרד מבן הזוג מוגדרים כמצב זמני, אולי מכורח הנסיבות, ומי שעבורו מגורים בנפרד מוגדרים כמצב יציב ומועדף. גיליתי שלרוב הצעירים יש כוונות למגורים משותפים בעתיד, בשעה שלרוב המבוגרים אין כוונות כאלה. התגלה גם הבדל מגדרי מעניין: לשיעור גבוה יותר מהנשים הצעירות יש כוונות למגורים משותפים בעתיד מאשר לגברים הצעירים, בעוד שהיחס מתהפך בקרב המבוגרים, שם לשיעור גבוה יותר מהגברים המבוגרים יש כוונות למגורים משותפים בהשוואה לנשים המבוגרות. ייתכן שההסבר לכך הוא שנשים מבוגרות, שכבר חוו מגורים משותפים עם בן הזוג, וחלקן אף התאלמנו, אינן רוצות שוב לקחת על עצמן את האחריות לטפל ולסעוד בן זוג. בנוסף, ייתכן שלנשים מבוגרות יש רצון עז יותר מאשר לגברים מבוגרים להבטיח העברת רכוש לילדיהן הבוגרים. ואכן, מחקרים מראים שאחת הסיבות שבגינן אנשים מבוגרים בוחרים להיות בזוגיות "יחד אך לחוד" היא כדי לשמר עצמאות כלכלית ולהבטיח מעבר של רכוש לילדים. השאלה השנייה שנשאלה במסגרת המחקר היא על יציבות הקשר לאורך זמן. שאלתי אם אנשים שחיים "יחד אך לחוד" עוברים לחיים משותפים כעבור זמן. מהמחקר עולה כי צעירים נוטים יותר ממבוגרים לעבור מזוגיות של מגורים בנפרד לזוגיות של מגורים משותפים. בנוסף לכך, צעירים נוטים להחליף בן זוג יותר ממבוגרים. מערכת היחסים "ביחד אך לחוד" יציבה יותר בקרב המבוגרים, שנוטים להישאר עם אותו בן זוג ואינם נוטים לעבור לזוגיות של מגורים משותפים. השאלה השלישית שנשאלה במסגרת המחקר היא איך זוגיות ״יחד אך לחוד״ משתווה לנישואין ולזוגיות עם מגורים משותפים מבחינת איכות הקשר הזוגי בקרב האוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 60. המחקר הראה כי בני זוג החיים "יחד אך לחוד" מעל גיל 60 פחות שבעי רצון מהקשר ומקבלים פחות תמיכה מבן הזוג מאשר אנשים נשואים, אבל הקשר הזוגי גם יוצר אצלם פחות מתח מאשר אצל אנשים נשואים. לטענתי, ההסבר לכך הוא שבנישואין יש ציפייה לתמיכה ללא גבול, בעוד במערכות יחסים "יחד אך לחוד" אין ציפייה כזאת. לממצאים אלה יש השלכות על מדיניות. אנשים מבוגרים שגרים עם בני זוגם צריכים משאבים, תמיכה והדרכה כדי להתמודד עם המתח הנובע מטיפול בבן הזוג, ואנשים שאינם גרים עם בני זוגם זקוקים לתמיכה והדרכה בניהול הטיפול שלהם בעצמם.