האם תושבי המזרח התיכון הטרום-מודרני היו ״ירוקים״ יותר בהשוואה להיום, מבחינת יחסם לטבע ולסביבה? במחקר שלי ביקשתי לענות על שאלה זו, ובחנתי חברות דוברות ערבית ותורכית שחיו תחת השלטון העוסמאני במזרח התיכון של המאה ה-16 וה-17 בניסיון להסביר את תפיסותיהן של חברות אלה כלפי הטבע ומקומם של בני האדם בטבע. המחקר שלי אישש את ההשערה שהעוסמאנים הבינו שהם מקיימים מערכת יחסים עדינה עם הטבע – סוג של מערכת יחסים שאבדה בעת המודרנית. המחקר שופך אור על ההיבטים הביורוקרטיים של טיפוח הגנים באימפריה העוסמאנית ומשחזר את המסורות השונות של תרבות הגנים הזאת. המחקר גם חושף תובנות לגבי חשיבות תפיסת האיזון העוסמאנית כמפתח להבנת מערכת היחסים בין האדם לטבע. תובנות אלה ישמשו פתיח למחקר רחב יותר לגבי איזון והרמוניה באימפריה העוסמאנית. בנוסף, המחקר גם מספק ניתוח של השיח האסלאמי הסביבתי בתורכיה ובאזורים אחרים של עולם האסלאם. הצבעתי על הקשר העמוק בין השיח האסלאמי הסביבתי לתפיסות מערביות של מודרנה, על אף שהדוברים הציגו את השיח האסלאמי כעצמאי ומנותק מהשיח המערבי.