בשני העשורים האחרונים הפכה החברה האזרחית ברחבי העולם ובישראל בפרט לזירה חשובה לאספקת שירותים חברתיים לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות. המחקר שלי התמקד בארגוני שורשים – Grassroot organizations – הפועלים בחברה האזרחית. אלו הם ארגוני חברים פורמליים, התנדבותיים הפועלים בעיקר ברמה המקומית. מדובר בארגונים עצמאיים במידה ניכרת, המופעלים בעיקר על ידי מתנדבים, המפגינים בעבודתם אלטרואיזם התנדבותי משמעותי. על רקע החסך המחקרי הקיים בתחום זה, המחקר ביקש להרחיב את הידע על אודות מקומם ותפקידיהם של ארגוני שורשים בהספקת שירותים חברתיים. עשיתי זאת באמצעות מחקר איכותני שהתמקד בלימוד הפעילות של ארגוני שורשים הפועלים בתחום הרווחה בישראל, מאפייניהם הייחודיים ויחסיהם עם מוסדות מדינת רווחה. ממצאי המחקר מתייחסים לכמה תמות מרכזיות, בהן מאפייני הארגונים ולקוחותיהם, שירותים הוליסטיים וספורדיים ומרכזיות וחשיבות ההקשר הקהילתי בפעילות הארגונים. בין היתר זיהיתי קשרים רופפים של ארגוני השורשים עם מוסדות מדינת הרווחה שלוו בתחושות קשות כלפי מוסדות אלה. מהמחקר עולה כי פעילותם של ארגוני שורשים המספקים שירותי רווחה היא מגוונת וניכר כי היא מתרחבת בשנים האחרונות. מחד גיסא, לשירותים המסופקים על ידי הארגונים הללו יש תרומה משמעותית לתפקודם ולאיכות חייהם של אנשים הסובלים ממצוקות שונות בחברה הישראלית, אנשים אשר אינם זוכים לרוב לסיוע אחר. מאידך גיסא, פעילותם של ארגוני השורשים מתאפיינת במגבלות שונות המשפיעות על איכות השירותים המסופקים בהם ועל האוכלוסיות הנהנות מהם. המחקר דן בתרומות, במגבלות ובאתגרים שפעילות ארגוני השורשים מציבה בפני החברה האזרחית ומדינת הרווחה.