מטרת המחקר הייתה ללמוד על התפתחות הראייה באנשים שסבלו מעיוורון מלידה שנמשך שנים. לצורך זה עקבנו אחר ילדים החיים באתיופיה, שסבלו מלידה מקטרקט בשתי העיניים ואובחנו וטופלו רק שנים לאחר מכן. בעקבות הניתוח, יכולת ההבחנה הראייתית משתפרת באופן דרמטי. עם זאת, ילדים אלו סובלים מפגיעה מתמשכת ביכולות ראייתיות גבוהות, כגון זיהוי מבנה תלת-ממדי של עצמים על פי רמזים ראייתיים שונים (כגון הצללה או הסתרה חלקית על ידי עצם אחר). לרוב הילדים יש בעיה גם בביצוע פעילות מוטורית מורכבת כגון מעקב באמצעות האצבע אחר קווים המתעקלים על מסך. על פי התפיסה המקובלת במחקר, מערכת הראייה במוח מתפתחת במשך שנים, עד לתקופת הבגרות. לפי התיאור המקובל, המוח נחלק לאזורים השייכים למסלול העילי (הדורסלי), הקשור בעיבוד מידע לקראת ביצוע תנועה, ולאזורים הקשורים למסלול התחתי (הוונטרלי), הקשור בזיהוי עצמים. מממצאינו עולה כי עיוורון בראשית החיים פוגע בהתפתחות של שני המסלולים, וכי ההתפתחות התקינה של פונקציות ראייה גבוהות תלויה בקלט ראייתי תקין בשנות החיים הראשונות.