אנשים הסובלים מסוכרת נמצאים בסיכון גבוה יותר לפיתוח מחלת לב; ומחלת לב היא הגורם העיקרי לתחלואה ולתמותה בקרב חולי הסוכרת. ויטמין E הוא חומר נוגד-חמצון (אנטיאוקסידנט). הוא מסייע במניעת מחלות של הלב וכלי הדם, ובכלל זה התקפי לב וגם אירועים מוחיים. במהלך השנים האחרונות, התגלה במעבדתנו סמן גנטי המאפשר לקבוע אם אדם סוכרתי נמצא בסיכון לפיתוח מחלת לב. יתרה מזו: אותו סמן גנטי מאפשר לחזות אם אדם זה ירוויח מטיפול מניעתי של מינון גבוה של ויטמין E כדי למנוע את מחלת הלב. הגורם האחראי להבדל הוא חלבון בשם הַפְּטוֹגלוֹבִּין. כאשר תאי דם אדומים מתפרקים ומשחררים לדם את החלבון קושר-החמצן הֶמוֹגלוֹבִּין, ההמוגלובין עלול לחמצן חומרים שונים וכך לגרום לנזקים בגוף. ההַפְּטוֹגלוֹבִּין קושר את ההמוגלובין ומסייע בסילוקו מהגוף, וכך מונע נזקי חמצון. לגן המקודד את החלבון הפטוגלובין באדם יש 3 גרסאות, או אַלֶלים. שלושת האללים האלה מקודדים שלוש גרסאות של החלבון הפטוגלובין. שתיים מהן מסלקות המוגלובין ביעילות, ואילו השלישית – פחות. לפיכך אנשים בעלי גרסה זו של הפטוגלובין סובלים מנזקי חמצון לגוף – וויטמין E יכול לסייע להם, לצמצם את נזקי החמצון וכך להקטין את הסיכוי שיסבלו ממחלות לב. באנשים בעלי אחד משני האללים האחרים של גן זה, הסיכון לפיתוח מחלות לב דווקא עולה כאשר הם נוטלים ויטמין E. גישה טיפולית זו למחלה שייכת לקטגוריה של "רפואה מותאמת אישית" או "רפואה מדויקת". מחקר זה נעשה in vitro, כלומר במעבדה, מחוץ לגוף חי, וכן בעכברים בעלי הגנוטיפים (הרכבי הגנים) האלו, כדי להבין מדוע מתן ויטמין E גורם דווקא נזק לחולי סוכרת בעלי גנוטיפים מסוימים, במקום להועיל להם. ההבנה מדוע ויטמין E מועיל לחולים מסוימים ומזיק לאחרים, בהתאם לגנטיקה שלהם, תסייע בפיתוח טיפולים נוספים ומתקדמים יותר לכלל חולי הסוכרת.