האימפריה החיתית, שבסיסה בבירתה חתושה הממוקמת צפונית-מזרחית לאנקרה של היום, הוקמה במאה ה-17 לפנה"ס. לאחר עליות ומורדות היא הגיעה לשיאה הפוליטי במאה ה-14 ואילך. בשיאה שלטה האימפריה בכל הטריטוריה שבין החוף האגאי והים השחור ובסוריה מהים התיכון ועד לנהר הפרת. בתקופה זו הפכה האימפריה החיתית, לצד מצרים, למעצמה החזקה ביותר בזמנה. האימפריה התפוררה במאה ה-12 לפנה״ס עם המעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל אך מורשתה השתמרה בממלכות הנאו-חיתיות בסוריה ובדרום אנטוליה באלף הראשון לפנה״ס. המחקר שלנו התחקה אחר מסורות ושינויים בהתפתחותו של מוסד המלוכה באנטוליה החיתית, תוך התמקדות בתקופת הממלכה החיתית הקדומה במאה ה-16 לספירה, ובמעבר לתקופת האימפריה החדשה בתחילת המאה ה-14 לפנה״ס. המחקר שלנו מציע תרגומים ופרשנות חדשה לטקסטים מרכזיים העוסקים במוסד המלוכה החיתית ובדמותו של המלך החיתי כפי שהיא משתקפת בתוכם. כמו כן עסק המחקר בחקר ריטואלים ממלכתיים ובבחינת הממשק בין דת ומלוכה בממלכה החיתית. מחקר נוסף עסק בייצוגיו של המלך החיתי בסצנות דרמטיות שונות ש"הוצגו" במהלך הפסטיבלים בממלכה. חלק אחר של המחקר עסק במעבר בין הממלכה החיתית העתיקה לתקופת האימפריה בסוף המאה ה-15 לפנה״ס, והתמקד בבסיסה התיאולוגי של האימפריה החיתית החדשה. בין היתר, מחקר זה עסק ביחסם של החיתים לאלים זרים בהם נתקלו במהלך כיבושיהם. בעוד שמקורות רבים מהממלכה הקדומה מעידים על כך שהחיתים חטפו צלמים של אלים מהמקדשים אותם הם כבשו, מקורות מאוחרים יותר מעידים על מדיניות סובלנית יותר כלפי האלים, לפחות בסוריה. המחקר מציע הסבר לשינוי זה בגישה שמקורו בשינוי תרבותי-דתי עמוק שחווה בית המלוכה החיתי בעקבות שילובה של ממלכת כיזווטנה בראשית תקופת האימפריה החיתית. במסגרת המחקר נבחנו גם פולחנים העוסקים בהיסטוריה השושלתית והמוקדשים לפולחני אבותיה של המשפחה המלכותית החיתית ולמלכים בולטים בהיסטוריה החיתית.