הדיור המוגן הפך לאופציה פופולרית בקרב אוכלוסיות מבוססות יחסית בישראל ובעולם. אף על פי כן, טרם נוצר גוף ידע מבוסס על התהליכים שעוברים הדיירים ובני משפחותיהם. מטרת מחקר זה הייתה לבחון את תהליך ההסתגלות לדיור המוגן, מנקודת המבט של הדיירים עצמם ושל בני משפחותיהם. במהלך המחקר נשאלו הדיירים ובני משפחותיהם סדרה של שאלות פתוחות, בשלוש נקודות זמן: בשנה הראשונה למעבר, ובהפרש זמן של שנה ושנתיים לאחר מכן. זאת כדי ללמוד על השינויים שחלו בעקבות המעבר. המחקר הוביל לעיסוק בכמה סוגיות שונות. אחת מהן היא מערכת היחסים בין דיירי הדיור המוגן לבין בני משפחותיהם. מהראיונות עולה כי סיבה מרכזית למעבר היא רצון בעצמאות. הן הדיירים והן בני משפחותיהם דיווחו על עלייה בתחושת העצמאות עם המעבר לדיור המוגן, אך חוו תחושות מעורבות, עקב חשש מהידרדרות פיזית ותפקודית בהמשך. סוגיה שנייה היא טיפוסים של דיירים בדיור המוגן. בניגוד לתאוריות אשר מדברות על המשכיות בזקנה כעל אפשרות חיובית המאפשרת זקנה מוצלחת, מחקר זה מצא כי דווקא אלו שחוו שינוי משמעותי ממצבם הקודם הם שדיווחו על הסיפוק הרב ביותר מהמעבר. לעומתם, אלו שנטו לראות את החיים בגוונים של אפור לאורך כל מעגל החיים והיו בעלי קווי אופי פסימיים יותר, המשיכו באותו הקו עם המעבר. סוגיה שלישית היא תפיסת הזקנה וההזדקנות. נמצא כי הן הדיירים והן בני משפחותיהם מנסים להרחיק את הגיל וסימניו באופן אקטיבי, על ידי אפליה של זקנים בכלל, או של זקנים שזקנתם נראית לעין – בפרט. סוגיה רביעית היא מעברים לאורך שלבי החיים. המעבר לדיור המוגן הוצג כמעבר חיים המשותף לדיירי הדיור המוגן ולילדיהם. השלכות המעבר על שתי הקבוצות תוארו מתוך פרספקטיבת מעגל החיים, תוך בחינה של חליפין הדדיים לאורך החיים. סוגיה חמישית היא היחס למחלקה הסיעודית בדיור המוגן. כשם שהדיירים ובני משפחותיהם מנסים להתחמק מהזקנה, באמצעות הכחשה, האדרת הנעורים או הפחתה בערך הזקנים, כך הם מנסים להכחיש את קיומה של המחלקה הסיעודית. המרואיינים נמנעו מלדבר עליה, אפילו כאשר נשאלו עליה מפורשות. סוגיה שישית היא תפיסת הדיירים ובני משפחתם את הצוות בדיור המוגן. מרואיינים רבים בחרו להתעלם מסוגיית הצוות, ונעשה ניסיון להסביר את התעלמותם מנושא זה, למרות חשיבותו הברורה. דיירים אחרים דיווחו על שביעות רצון רבה מפעילות הצוות בתחומים מסוימים (בריאות, פעילויות פנאי) ועל שביעות רצון מועטה יותר בתחומים אחרים. לאור הידע הרב שנצבר במחקר, פיתחתי ביחד עם שותפות מארה"ב מודל המבחין בין סוגים שונים של מחקר איכותני, על פי אופן איסוף הנתונים וניתוחם. המודל מפנה את תשומת הלב לשונות הרבה ולאפשרויות הכמעט אינסופיות בתחום של מחקרי אורך איכותניים. המחקר הנוכחי סייע, אפוא, ביצירת ידע מחקרי בנוגע לדיור המוגן, וכן בנוגע לעריכת מחקרי אורך איכותניים בקרב אוכלוסייה זקנה.