תל בית ירח הוא אחד מאתרי המפתח להבנת תהליכים שהתרחשו בארץ בתקופת ראשית העיור, בין 3300 ל-2600 לפני הספירה, לערך. במהלך תקופה זו הפך הכפר הגדול שהתמקם באתר, על גבעה קטנה לחופי הכנרת, לעיר מבוצרת ומתוכננת. כעבור זמן היוותה עיר זו יעד לקבוצה של מהגרים אשר הביאו עמם תרבות חומרית שמקורה באזור דרום הקווקז ומזרח אנטוליה, ואשר קיבלו כאן את הכינוי "אנשי בית ירח". בשנים האחרונות ערכנו באתר חפירות ומחקרים המתמקדים בממצאים זעירים או כאלו הנסתרים מן העין מתוך מטרה לעקוב אחר השינויים שהתחוללו בחיי תושבי האתר בעקבות התמורות החברתיות הגדולות המאפיינות את התקופה, באמצעות לימוד דפוסי התנהגות יומיומיים, חוזרים ונשנים. דפוסים אלה ניכרים באופן שבו נמצאו בשכבות החפירה השונות שרידים שונים של פעילויות כגון עיבוד מוצרי צומח וחי, בישול וצריכת אוכל, סיתות כלי צור, הכנת כלי חרס ועוד. הנחתנו היא כי המידע הטמון באופן שבו אנשים גידלו, הכינו, צרכו והשליכו מזון, או בטכניקות ובחומרים שבעזרתם ייצרו את החפצים השימושיים להם ביותר, עשוי לספק לנו תמונה מפורטת של הנורמות התרבותיות שלהם, של הידע שעמד לרשותם ואף של האופן שבו עיצבו את זהותם. בסופו של דבר אנחנו רוצים לענות על שאלות כגון: כיצד הופך אדם מכפרי לעירוני? מה משתנה ביחסו לסביבה הטבעית והבנויה? מה נשמר ומה אובד במהלך ההגירה ממקום למקום? כיצד מועברים ידע וטכנולוגיה בין תרבויות? לצורך המחקר, הגדלנו מאוד את הרזולוציה של החפירה בתל בית ירח: כל השטח נחפר בחפירה איטית, בכלים קטנים. מדגם שיטתי של העפר מן החפירה - אלפי ליטרים בכל עונה - עבר ניפוי יבש ורטוב כך שנאספו פרטי ממצא תרבותי - ובכלל זה זרעים מפוחמים ועצמות של בעלי חיים זעירים - מגודל של כחצי מילימטר ומעלה, תוך מיפוי מדויק של מיקום הממצאים וצפיפותם ותיארוך מדויק באמצעות בדיקות פחמן 14. התוצאות הראשוניות מצביעות על כך ששינויים חשובים אכן התרחשו במעבר מהכפריות לעירוניות. למשל, במכלול הזרעים, חלה ירידה משמעותית בכמות המוץ והעשבים הנלווים לגרעיני הדגן - דבר המעיד על איסוף וניפוי של הזרעים במקום מרכזי לפני העברתם למשק הבית העירוני. בין עצמות בעלי החיים אנו רואים סימנים של ניהול כלכלי של עדרים, בדגש על אספקת בשר וירידה משמעותית בגידול חזירים. בכלי הצור ה"עירוניים" ניכר שימוש ומחזור בפריטים שהובאו לאתר באמצעות מסחר. לעומתם, אוכלוסיית המהגרים לא נהנתה מגישה חופשית למוצרים נסחרים, והיא נאלצה להכין יותר כלים לעצמה, מחומרי גלם ירודים. לאורך זמן אפשר להבחין במעבר בין צריכת אוכל אישית לבין צריכה משותפת, ומסתמנים הבדלים קולינריים וטכנולוגיים בין האוכלוסייה המהגרת לזו הוותיקה. עבודת המחקר עדיין בעיצומה, ואנחנו מצפים לתובנות אשר יאירו באור חדש ואנושי את העיר הקדומה ואת היחסים בין הקבוצות השונות שחיו בה.