הגורמים העיקריים הקובעים את מפלס הים הם שינויים בכמות המים באוקיינוסים (בעיקר בשל החילופים בין תקופות קרח לתקופות הפשרה) ושינויים בקרום שבקרקעית האוקיינוסים. מפלס הים מושפע גם מגורמים אחרים, דוגמת תנועות טקטוניות מקומיות, כוח המשיכה ושינויים מקומיים בטמפרטורות ובמליחות. מאחר שהתנועות בקרום משתנות ממקום למקום, מפלסי הים אינם קבועים בזמן או במרחב, ואנו משתמשים במונח "מפלס הים היחסי" כדי לציין את המפלס הקיים בכל אזור מחקר. שיטות מחקר רבות מספקות נתונים על מפלסי הים בעבר. בים התיכון נעשה שימוש בשתי שיטות מחקר מרכזיות – סמנים ארכיאולוגיים וסמנים ביולוגיים. כאשר משתמשים בשרידים ארכיאולוגיים (כגון בריכות דגים שניזונו ממי הים, מבני נמל שונים או בארות מים הקרובות לקו החוף), יש לדעת את גילם ומה היה הקשר בינם לבין הים בעת שנבנו ותפקדו. הסמנים הביולוגיים העיקריים הם רכיכות בונות שונית החיות בשולי טבלאות סלע הסמוכות לפני הים. כאשר קודחים מפני השטח כיום אל שכבות עמוקות יותר, ניתן לתארך את הסמנים הביולוגיים בפחמן רדיואקטיבי וכך לדעת את גובהם ואת גילם – כלומר, מתי היה הים בגובה שונה מגובהו כיום. על סמך שתי השיטות, שרטטו חוקרים את עקומת מפלס הים בחופי ארץ ישראל ב-10,000 השנים האחרונות, ובפרט באלפי השנים האחרונות – שבהן התקיים יישוב אינטנסיבי לאורך החוף, המספק שפע של נתונים ארכיאולוגיים. מטרתו העיקרית של המחקר הנוכחי הייתה לשפר את עקומת המפלס הארץ-ישראלי: להשיג עוד נתונים אמינים ולשפר את איכות הנתונים הקיימים, בעיקר מ-2,400 השנים האחרונות. הסיכוי להשיג נתונים רציפים ואיכותיים על תקופה זו, בעיקר בכלים ארכיאולוגיים אך גם בכלים ביולוגיים, הוא גבוה יחסית. פרויקט המחקר אכן הצליח לשפר את נתוני מפלס הים באזור ארץ ישראל. ראשית, הושגו נתונים אמינים על המפלס במהלך 2,400 השנה האחרונות (מהתקופה ההלניסטית ועד היום), בעיקר על סמך סמנים ארכיאולוגיים. שנית, נעשתה הערכה מחודשת של איכות הנתונים שנאספו בישראל והשוואה של תנודות המפלס שנמצאו בארץ ישראל לאלה שתועדו ביוון באותו פרק זמן. ובמקביל, נחקרו גם ממצאים גיאולוגיים מחוף הגליל המערבי המספקים מידע מדויק ואמין על מפלס הים בסדר גודל אחר של זמן – בתקופה הבין-קרחונית האחרונה, היינו לפני כ-125,000 שנה, שבה מפלס הים היה גבוה יותר מהמפלס הנוכחי. לפרק זמן זה יש חשיבות רבה בהערכת הפעילות של קרום כדור הארץ על פני ציר הזמן. במחקרים קודמים של מפלס הים באזור ארץ ישראל, זיהו החוקרים שתי תקופות עיקריות באלפי השנים האחרונות שבהן מפלס הים היה נמוך מהנוכחי: התקופה ההלניסטית (לפני כ-2,400 שנה) והתקופה הצלבנית (המאות ה-11 עד ה-13 לספירה). במחקר הנוכחי נמצאו עדויות למפלסים נמוכים גם בחופי יוון, בעיקר בתקופה ההלניסטית; אך גם המחקר העוסק באלף האחרון הניב ממצאים המעידים על מפלס ים נמוך יותר מאשר כיום. לעדויות על מפלסי ים יחסיים נמוכים מאלה של היום, בתקופות היסטוריות, יש חשיבות הן בעבור ארכיאולוגים והן בהבנת הגורמים המשפיעים על מפלסי הים, כדי לנסות לצפות את השינויים במפלס הים בעתיד.