מחקר זה נועד לעמוד על מהלכים של הגדרה עצמית בקבוצות דתיות בסביבה הרב-דתית של סוריה-מסופוטמיה בשלהי העת העתיקה. מחקרנו התמקד בשני כיוונים עיקריים. הכיוון האחד הוא חקר המגמה המרכזית באסכולה הנוצרית הסורית-יוונית, ובמיוחד בכתביו של נציגה הבולט, תאודורוס ממופסואסטיה, ששרדו בעיקרם בשפה הסורית. בתחום זה עמדנו על המאפיינים המיוחדים בפרשנות התיאולוגית של תאודורוס, ועל נקודות ההשקה שלה עם מסורות סוריות נוצריות ועם מסורות יהודיות במרחב הסורי-מסופוטמי. כך, למשל, דנו במגמה לרציונליזציה בהבנת המקרא והברית החדשה ובהדגשת ההיבטים האנושיים של המשיח הנוצרי. הכיוון השני של המחקר הוא בחינת מהלכים מקבילים בחיבורים נוצריים בסורית ובמסורות יהודיות באזור זה, ועיון בתפקידם בעיצוב הזהות הקבוצתית המיוחדת של כל אחת מהקהילות הדתיות. מחקרנו מאיר גם את הרקע התרבותי הרחב שהשפעתו ניכרת במקורות היהודיים והנוצריים. ממצאי המחקר התפרסמו בספר, והם מאפשרים לבסס ראייה מדויקת יותר של היחסים בין הנצרות היוונית לנצרות דוברת הסורית, ובין שתיהן ליהדות בת-זמנן באזור, בתקופה המכוננת של התגבשות היהדות התלמודית.