קרנות הון סיכון הן קרנות פרטיות המשקיעות במיזמים שהסיכון שלהם גבוה, אך כך גם התשואות – אם ההשקעה מתגלה כמוצלחת. למרות התפקיד הקריטי של הון סיכון בקידום חדשנות וצמיחה כלכלית, הספרות האקדמית הקדישה תשומת לב מוטעה יחסית לצורה זו של מימון. המחקר הנוכחי בחן את מערכת היחסים בין קרנות הון סיכון והמיזמים בהם הן משקיעות. התמקדנו במקרים הדומים לתהליך של פיתוח תרופות, שבהם קרנות משקיעות לאורך זמן בסדרה של ניסויים יקרים, ולכן מספקות את המימון במספר פעימות. חקרנו את ההשלכות של המידע הא-סימטרי בין שני הצדדים; ברוב המקרים ליזמים מידע טוב בהרבה מאשר למממנים על התקדמות הפרויקט, כמו גם על הסיכויים להצלחה אולטימטיבית. התיאוריה שפיתחנו ממחישה כמה מהמאפיינים הייחודיים של החוזים האופטימליים בענף זה ומתארת את האינטראקציה הדינאמית בין היזם לקרן. המידע הא-סימטרי בין היזמים לבין קרנות הון סיכון ייצרו תמריצים ליזמים לנסות וליצור תמונת מצב אופטימית לגבי סיכויי הצלחה של פרויקטים. לכן העדר אפשרות לספק הוכחות התקדמות בפרויקט יכול לגרום לעצירת מימון מוקדמת ולסגירת פרויקטים כדאיים.