חווייתנו המודעת נקבעת ברובה על ידי הדרך שבה אנו מפנים את תשומת לבנו למיקומים ולאובייקטים הסובבים אותנו. לכשלים קשביים יכולות להיות השלכות חמורות, כמו למשל כשאיננו שמים לב לכך שהרמזור הפך את צבעו לאדום. המחקר בתחום הקשב הראה שבעוד במקרים רבים אנו מפנים את הקשב לאזורים נבחרים בשדה החזותי באופן רצוני ובהתאם למטרותינו, בנסיבות מסוימות הקשב שלנו נלכד בניגוד לרצוננו. מאמץ רב הושקע כדי לאפיין את הגירויים שבכוחם ללכוד את הקשב נגד רצון הצופה. המסקנה שאליה הגיעו החוקרים הינה שרק אובייקטים שדומים למטרות המכוונות של הצופה באותו הרגע יכולים ללכוד קשב. כך למשל, אם אדם מחפש אוטו אדום החונה ליד המדרכה, תשומת ליבו תילכד על ידי אדם לבוש אדום שחוצה את השדה החזותי שלו. המסקנה המפתיעה הינה שבניגוד לאינטואיציה הבסיסית ביותר, אין בכוחם של דברים בולטים למשוך את תשומת הלב אלא אם יש להם איזושהי תכונה – כגון צורה או צבע – שרלוונטית לצופה או אם אין לצופה מטרה והקשב שלו מפוזר . במחקר הנוכחי, הראנו שאובייקט בלתי רלוונטי אשר אינו דומה למטרת הצופה אכן אינו יכול להסיח את דעתנו מהמשימה ברוב המקרים אך מסוגל לעשות זאת אם הוא בולט מאוד. בנוסף, הראנו שכאשר מתרחשת הפניית קשב בלתי רצונית שכזו, האובייקט מסיח הדעת אינו זוכה לעיבוד מעמיק ונדחה על הסף בעוד שאם הוא דומה למטרה, הוא יזכה לעיבוד מלא. לבסוף, זיהינו מספר מנגנונים אשר מנעו ממחקרים קודמים לאתר משיכת קשב על ידי אובייקטים בולטים בלתי רלוונטיים.