התרבות הנאטופית שהתפתחה באזור הלבנט כ-15,000 עד 11,500 שנים לפני זמננו, מייצגת את אחד מתהליכי המעבר המשמעותיים ביותר בהתפתחות האדם: המעבר מאורח חיים של ציידים-לקטים נוודים בתקופה הפלאוליתית לייסודן של חברות חקלאיות עם יישובי קבע בתקופה הניאוליתית. המעבר לישיבת קבע התרחש בד בבד עם תהליכי שינוי הקשורים בבסיס הקיום, בדמוגרפיה, ובארגון החברתי של האדם. לצד מרכיבים ייחודיים כגון ארכיטקטורה באבן, קבורות ועוד, ארכיאולוגים זיהו בתרבות הנאטופית את ההופעה הראשונה של מבעי אמנות כחלק בלתי נפרד מן התרבות החומרית. סקירת ספרות המחקר מלמדת כי פריטי אמנות נאטופית אמנם נחקרו רבות על ידי ארכיאולוגים אך הם טרם נחקרו כ״אמנות״, כלומר על בסיס גישה שמקורה מתחום חקר האמנות. המחקר ביקש לענות על מספר שאלות: כיצד ניתן ליישם גישות מתחום חקר האמנות כדי ללמוד על ממצאי אמנות נאטופיים או אמנות פרה-היסטורית בכלל? מהו אופייה של האמנות הנאטופית מבחינת תכונותיה האמנותיות? אילו כיווני מחקר עולים מחקר האמנות הנאטופית? ומה השלכותיהם של כיווני מחקר אלה לגבי התרבות הנאטופית? המחקר מציג מתודולוגיה חדשה לחקר האמנות הנאטופית שעיקרה התאמת שיטות מחֵקֶר האמנות לטבעו של הממצא תוך בחינה וניתוח בין-תחומיים של פריטי אמנות מהיישובים הנאטופיים במערת היונים ובעינן. הניתוח הצורני-סגנוני של מכלול האמנות עקב אחר היבטים שחוקרים בתחום תולדות האמנות נוהגים לנתח בכל יצירת אמנות באשר היא. זוהי נקודת מבט חדשה על ממצאים פרה-היסטוריים שחלקם מוכרים כבר זמן רב. המסקנות שעלו האירו את הקשריה הפנימיים של האמנות הנאטופית, ובנוסף הציעו הבחנות שכמותן טרם תוארו, המתקשרות לתכונות אסתטיות ו״שפה חזותית״. על סמך תוצאות אלה נבחרו ארבע יצירות ששימשו כמקרי מבחן המייצגים היבטים שונים של האמנות הנאטופית, כמו גם פוטנציאל לניסוי של גישות שונות בחקר האמנות. מקרי המבחן האירו מספר קטגוריות של האמנות הנאטופית: כלים מעוטרים, תכשיטים, ״אמנות פעולה״ וצלמיות. בהתאם, נבחנו גישות שונות לחקר הממצאים השונים, מן האנתרופולוגיה של האמנות, הפסיכולוגיה של הסגנון, ועוד. בין התחומים שנידונו במקרי המבחן השונים למדנו בין היתר על קשר אפשרי בין התמחות במלאכות – עיטור כלים, למשל – וייסודם של גבולות חברתיים הקשורים להתמחויות אלה. עוד עלתה האפשרות לפרש את אחת היצירות ממקרי המבחן כ״כלי-צליל״ ומכאן נגלה אפיק מחקרי חדש לדיון ״ארכאו-מוסיקולוגי״ בממצא הנאטופי. במקרה נוסף, עלה דיון ב״פעולת האמנות״ והקשרה החברתי. במקרה מבחן אחר זוהו קשרים בין המבע האמנותי הנאטופי והמבע האמנותי האוניברסלי של תיאורי מסכות. עוד נדונו מערכות הסמלים בתרבות הנאטופית, והקשר היצירה במבנה התפיסה הדתית באותה תרבות. ממחקר זה עולה כי לימוד האמנות הנאטופית בגישות מחֵקֶר האמנות מעשיר את שני התחומים. לצד מסקנות פרטניות הנוגעות לחקר האמנות הנאטופית ולחקר תרבות זו, המסקנות המתודולוגיות עשויות להיות רלוונטיות לחקר אמנות פרה-היסטורית באשר היא.