השקיפות של כתב כלשהו היא המידה שבה הוא משקף באופן עקבי את צלילי המילה. בשפות כמו אנגלית לכתב יש שקיפות נמוכה, כמו למשל במילה enough שבה יש הרבה אותיות שלא נשמעות. לשפות אחרות, כמו ספרדית, יש כתב עם שקיפות גבוהה כי לכל אות יש צליל קבוע אחד. לעברית ולערבית יש תכונה ייחודית שבה לאותה שפה יש שתי גרסאות: הכתב המנוקד בעל שקיפות גבוהה, והכתב הלא מנוקד בעל שקיפות נמוכה. נשאלת השאלה איך שקיפות הכתב משפיעה על הקריאה אצל דיסלקטים. מצד אחד, הניקוד יכול לספק להם מידע חסר, ולהקל עליהם את הקריאה. אולם מצד שני, ההישענות על הניקוד והפירוק של המילה הם בדיוק המנגנונים הפגועים אצל דיסלקטים. בנוסף, בעוד הכתב המנוקד הוא בעל שקיפות מרבית, צורתו פחות מוכרת לקורא הבוגר. לעומת זאת, הכתב הלא-מנוקד, הפחות שקוף, הוא גם מוכר יותר. לכך צריך להוסיף את העובדה שבעברית קיימות אותיות אהו"י המייצגות תנועות (אימות קריאה) שעל אף שההיגוי שלהן אינו חד-משמעי, גם הן מעלות במידה מסוימת את השקיפות של הכתב מבלי לפגוע במוכרות שלו. במחקר הנוכחי בדקנו את ההשפעה של השקיפות של הכתב והמוכרות שלו על מנגנוני הקריאה המוחיים אצל קוראים תקינים ודיסלקטים בעזרת הדמייה מוחית מסוג fMRI המאפשרת לזהות את האזורים הפעילים במוח בזמן ביצוע מטלה. סרקנו את מוחם של הנבדקים בעת שהם קראו מילים עם ובלי ניקוד, ועם ובלי אימות קריאה. באופן כללי, תוצאות המחקר שלנו מצביעות על החשיבות הרבה של המוכרות של המילה הכתובה בקביעת המנגנון המעורב בקריאה, חשיבות שהשפעתה עולה על זו של שקיפות הכתב. החשיבות של המוכרות גדולה במיוחד עבור קוראים דיסלקטים שאינם יכולים לעבור בגמישות בין מנגנוני קריאה שונים. ביתר פירוט, תוצאות המחקר מראות שכאשר נבדקים קוראי עברית מיומנים קוראים מילים לא מנוקדות – שהן מוכרות אך בעלות שקיפות נמוכה – הם נשענים על מנגנונים של זיהוי יחידות גדולות או המילה השלמה. הצגה של אימות קריאה במילים מקלה על זיהוי המילה, למרות שההיגוי של אותיות אלו אינו חד-משמעי. הדבר מתבטא הן בביצוע מהיר ומדויק יותר, והן בירידה בעומס הפעילות המוחית באזורים הקשורים לשליפה וזיהוי של מילים. לעומת זאת, קריאה של מילים מנוקדות – כתב שקוף יותר אך מוכר פחות – מעלה את העומס על אזורים מוחיים הקשורים בהמרת אותיות לצלילים. הקוראים המיומנים מסוגלים להתאים את מנגנון הקריאה שלהם בקלות להמרה של אותיות לצלילים, והביצוע שלהם לא נפגע כאשר הכתב מנוקד. לעומת זאת, קוראים דיסלקטים מתקשים להפעיל את האזורים המוחיים הקשורים בהמרה של אותיות לצלילים. לכן הצגה של הכתב המנוקד פוגעת בביצוע שלהם, בעוד שקריאת מילים עם אימות קריאה מקלה עליהם.