המחקר הנוכחי עסק בהיווצרות של הספרדית-יהודית, הידועה כלאדינו, במאות ה-16 וה-17, תוך התייחסות רחבה להיסטוריה, למבנה החברתי ולשאלת הניידות בתוך הקהילות הספרדיות. מטרת פרויקט המחקר הייתה לחקור את הקשר בין הניבים המדוברים על ידי היהודים הספרדים שהיגרו לאימפריה העות'מאנית בסוף המאה ה-15, לאחר הגירוש שהמלכים הקתולים גזרו על היהודי ספרד, ולתאר את היווצרות הלאדינו בשתי המאות העוקבות. לשם כך, נותחה השפה הכתובה של רבנים ספרדיים וגברים אחרים, נציגים של מעמדות חברתיים שונים. הספרדית-יהודית, הלאדינו, מבוססת על קסטיליאנית עם אלמנטים מכל הניבים המקומיים האחרים, מהעברית ומשפחות אחרות. אחת המסקנות הרלוונטיות ביותר של מהמחקר היא כי היחס החיובי כלפי רכישת קסטיליאנית שאפיין את בני דור הגירוש דוברי אראגונית, פורטוגזית ושפות איבריות אחרות, שיחק תפקיד חשוב בהיווצרות הלאדינו. לכך צריך להוסיף את העובדה כי ילדיהם ונכדיהם של המגורשים כבר לא היו מסוגלים להבדיל בין השפות האיבריות בגלל הדמיון ביניהן ובשל החוסר במודל של שפה ספציפית. התוצאה של מגמות אלה הייתה היווצרות הלאדינו.